בש"א 4858/10 חנה קאליש נ. משה קאלוש

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעור המבקשת על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה. בהחלטתו אישר בית המשפט לענייני משפחה את מכירת זכויות החכירה בנכס מקרקעין למשיב 3. המבקשת מחזיקה בנכס, ובמסגרת בקשת רשות הערעור עותרת היא גם לעכב את ביצוע פסק-הדין.

פסק-הדין ניתן ביום 21.4.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 28.6.2010. בבקשה נטען בה כי בא-כוח המבקשת "אינו יודע בוודאות מתי החלטה זו" – קרי: פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ששוגר אליו בדואר רגיל – "הגיעה למשרדו". עם זאת, לדבריו, מרגע שהומצאה לו ההחלטה הוא פעל "במהירות כדי למנוע פינוי מהדירה וזאת בכמה מישורים". כך, לדבריו, הוגשה בקשת הבהרה לבית המשפט לענייני משפחה, וכן בקשות לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי ולהוצאה לפועל. דא עקא, שביום 4.7.2010 אמור להתבצע הפינוי והמבקשת – כך נטען – ניצבת בפני שוקת שבורה. בא-כוח המבקשת הוסיף וטען לגבי חשיבותו של ההליך מבחינת המבקשת, והטעים כי גם אם איחר בהגשת הבקשה הרי ש"עסקינן בימים ספורים בלבד ואין במחדל ו/או בטעות בספירת הימים שנוצר בשל אי הידיעה אימתי הגיעה ההחלטה לב"כ המערערת כדי למנוע את כניסתה האחרונה והסופית של המערערת בשעריי בית המשפט". יצוין כי הבקשה הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר.

עוד ביום 28.6.2010 הוריתי לבא-כוח המבקשת להבהיר, בצירוף תצהיר, מדוע אין באפשרותו לציין את מועד המצאת פסק-הדין, ומדוע איחר בהגשת הבקשה. ביום 29.6.2010 הוגשה הודעה משלימה בצירוף תצהיר מטעם המבקשת . בא-כוח המבקשת עדיין אינו יודע לומר אימתי הומצא לו פסק-הדין, אך לפי חישוביו ארע הדבר מספר ימים ("יום-יומיים") לפני התאריך 17.5.2010. עוד נטען כי כבר ביום 14.6.2010 הוגשה בקשה להארכת מועד לבית משפט זה, אולם למחרת הודע לבא-כוח המבקשת כי עליו למסור את תגובת הצד השני. התגובה נתקבלה ביום 22.6.23010. כאמור, הבקשה להארכת מועד שלפניי הוגשה לבית המשפט ביום 28.6.2010.

נוכח מועד הפינוי הקרוב, לפי הנטען, ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשת להארכת מועד עד ליום 1.7.2010 בשעה 10:00. המשיב 3 הגיש תגובה והוא מתנגד לבקשה. המשיבים 2-1 הותירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי – לא בלי היסוס – להיעתר לה תוך חיוב המבקשת בתשלום הוצאות.

דרך ההתנהלות של המבקשת, המיוצגת על-ידי עורך-דין, לוקה במחדלים דיוניים (ומהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי לא בפעם הראשונה). לא ברור ולא הובהר מדוע אין רישום ואין מידע מבוסס לגבי מועד המצאת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי למשרד בא-כוח המבקשת, ומדוע יש לילך בהקשר זה בדרך של ניחושים והשערות. זאת ועוד, נתקשיתי להבין מדוע לא פעלו המבקשת ובא-כוחה בדחיפות ובמהירות בכל הנוגע לפנייה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור (או למצער – בבקשה להארכת מועד).

חרף האמור, מצאתי לנכון להיעתר במקרה זה לבקשה להארכת מועד וזאת בהתחשב בכך שלפי מועד ההמצאה המשוער של פסק-הדין, מדובר באיחור לא גדול. כאמור, לפי דברי בא-כוח המבקשת, בקשה להארכת מועד הוגשה לראשונה לבית משפט זה (אך לא נתקבלה לרישום) עוד ביום 14.6.2010. לפי מועד ההמצאה המשוער של פסק-הדין – שנותר עמום – הבקשה הראשונה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור או בסמוך לאחריו. מעבר לכך, הגם שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", נתון המשליך על סיכוייה להתקבל, איני רואה להתעלם ממהות ההליך שעניינו פינוי מדירת מגורים. בהתחשב בשיקולים אלה, וביתר הטענות שהובאו לפניי, איני רואה לחסום את בקשת רשות הערעור מלהתברר.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור תתקבל לרישום והתיק יועבר ללא דיחוי לשופט נוכח קיומה של בקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין תישא המבקשת בהוצאות המשיב 3 בסכום של 2,000 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי-זו ועד לתשלום בפועל.