בש"א 4858/98 מרדכי צדוק נ. עירית נצרת עילית

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.11.98, בו דחה את ערעורו של המבקש מכח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

בתמיכה לבקשה הצהיר המבקש כי האיחור בהגשת הבקשה נבע ממצב כלכלי קשה אליו נקלע המבקש ובגינו לא התאפשרה לו הגשת בקשת רשות ערעור. יתר הטענות הכלולות בתצהיר המבקש נוגעות לגוף בקשת רשות הערעור וסיכוייה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא הראה המבקש טעם מיוחד להארכת המועד, שכן האיחור יכול היה להימנע ולא נגרם עקב נסיבות שלא היו בשליטת המבקש. כמו כן, גם טעם מיוחד פג אם המבקש לא הזדרז וביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה ממנו לפעול. מוסיפה המשיבה, שיש להתחשב אף במידת האיחור הניכרת בה הוגשה הבקשה להארכת המועד.

הדין בענייננו עם המשיבה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים שיירשמו על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

הטעם שמעלה המבקש לאיחור אינו טעם מיוחד. אין בקושי כלכלי בכדי לחסום הדרך בפני בעל דין המבקש להביא עניינו לבירור בבית המשפט, שכן ביכולתו של בעל דין שאין ביכולתו לשלם את אגרת ההליך לעתור לפטור מתשלום האגרה.

יתר על כן, בבקשה לא נמסרו כל פרטים לגבי הקושי הכלכלי לו טוען המבקש ואף לא לגבי המועד בו הקושי הנטען חלף.

לפיכך, אין בטעם שהובא בבקשה להארכת המועד כדי להצדיק הארכת מועד, לא כל שכן כאשר מדובר באיחור ממושך של כשמונה חודשים כבמקרה דנן.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.