בש"א 486/12 ששון שטיוי נ. אסיה חדרה ישראל בעמ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. פסק-הדין ניתן ביום 12.12.2011, הומצא למבקש לדבריו ביום 15.12.2011, והבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.1.2012.

אומר מיד כי לאחר עיון בטענות הצדדים לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה.

ראשית אציין כי פסק-הדין שעליו חפץ המבקש להשיג הינו פסק-דין הנשען על הסכמת הצדדים . כך, הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט כי הערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום יידחה ללא צו להוצאות, וכי בית המשפט יכריע לעניין מועד פינוי הנכס נשוא ההליך על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט עיין בטענות הצדדים ופסק כי מועד הפינוי יהא 18.3.2012. עתה טוען המבקש כי במהלך הדיון הוא "קיבל את הרושם" שיינתן לו פרק זמן ארוך יותר לפינוי הנכס, אולם לאור הכללים המצמצמים בכל הנוגע להתערבות בית משפט זה בפסק-דין שניתן לפי סעיף 79א (וכאן עסקינן בפסק-דין של בית המשפט המחוזי בשבתו בערעור), רחוק אני מלהשתכנע כי יש סיכוי ממשי לבקשת רשות הערעור. גם טענתו הכללית של המבקש, כי "לאחרונה" הגיעו לידיו מסמכים ופרטים שיש בהם כדי להציג לפני בית המשפט "תמונה מלאה ואמיתית יותר בכל הנוגע למחלוקות שבין הצדדים", מלמדת לכאורה כי המבקש חותר להציג לבית משפט זה ראיות חדשות, זאת לאחר שהוא-עצמו הסכים לדחיית הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ולפסיקה בעניין מועד הפינוי לפי סעיף 79א.

מעבר לכך יצוינו הנתונים הבאים. ראשית, בבקשה נטען כי בא-כוחו של המבקש קיבל לידיו את הייצוג כשבוע ימים קודם לכן. אולם כידוע, טענה בדבר חילופי ייצוג אין בה, בדרך-כלל, כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, שהרי מדובר בעניין המצוי בשליטתו של בעל-הדין. שנית, הבקשה הוגשה ביום 16.1.2012, קרי לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. אין לכך כל הסבר. ולבסוף, גם טענתו של המבקש כי פנה למשיבה בניסיון להגיע להסכמות בעניין מועד הפינוי אין בה בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן ארכה, ואין כל אינדיקציה לכך שהמשיבה מצדה מוכנה לקיים משא-ומתן בעניין מועד הפינוי שקבע בית המשפט המחוזי (אדרבא, המשיבה סבורה כי המבקש אך מנסה "לדחות את הקץ").

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסכום של 3,500 ₪.