בש"א 4872/08 מיכאל וישנפולסקי נ. משרד העליה והקליטה-מ.י.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, אשר דחה עתירה של המבקש לספק לו דירה המתאימה לצרכיו המיוחדים בהתאם להחלטת ועדת החריגים לדיור ציבורי הארצית בעניינו. ההחלטה עליה התבססה העתירה היא החלטת ועדת החריגים מדצמבר 2005 אך זו בוטלה בהחלטה מאוחרת מפברואר 2007, לאחר שנמצא כי העותר אינו מרותק לכסא גלגלים ולכן אינו נכנס לגדר הנוהלים. כעולה מפסק הדין, בהסכמת הצדדים התכנסה ועדת החריגים פעם נוספת לבחינת זכאות העותר והתקבלה החלטה חדשה הנסמכת על חוות דעת של רופא חדש שלא היה שותף להחלטה הקודמת, וזו קבעה חד משמעית שהמבקשת אינו זכאי לדירה כאמור, משום שאינו זקוק לכסא גלגלים. בית המשפט ציין כי מ דובר בהחלטה שהתקבלה לאחר בחינה מחודשת של עניינו של המבקש בצורה מקצועית ועל סמך מסמכים רפואיים ושיחה עם הרופא המטפל בו. בית המשפט פסק כי מ דובר

בהחלטה מקצועית אשר לא נטען ולא הוכח שאיננה סבירה בצורה המצדיקה התערבות בית המשפט. לא נמצא ממש בטענת המבקש כי לא ניתן לקבל החלטה חדשה המשנה החלטה קודמת של ועדת החריגים, משנודע למשיבים בהתאם לביקור מרפאה בעיסוק בדירת המבקש כי המצג שהציג בפני ועדת החריגים שהוא זקוק לכסא גלגלים אינו נכון. לבסוף, צוין בפסק הדין כי לפנים משורת הדין הוצעו למבקש חלופות דיור בקרית אתא ובקצרין שעדיין עומדות בתוקפן, אך הוא מסרב לקבלן.

2.

פסק הדין ניתן ביום 18.11.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 29.5.2008. המבקש טוען בה כי הוא נכה בכסא וכי לא יכול היה להגיש ערעור כי הוא מתגורר בקומה שנייה ללא מעלית ועל כן אינו יוצא את ביתו. לבקשה צורפו אישורים מלשכת הבריאות הנפתית פתח-תקוה לפיהם אושר המבקש על ידי משרד הבריאות כזכאי להשתתפות במימון עבור כסא גלגלים ואישור מרופא משפחה לפיו המבקש זקוק לכסא גלגלים בתוך הדירה ומחוצה לה והוא אינו יוצא מהדירה כי אין מעלית. המשיבים מתנגדים לבקשה, בטענה כי העילה עליה מתבססת הארכה אינה מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט קמא. המשיבים מוסיפים כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות ולכן סיכוייו של הערעור נמוכים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה. אמנם, קשה ליישב את טענות המבקש עם האמור בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. אך יש לזכור כי על קביעות אלה ממש רוצה המבקש להשיג במסגרת הערעור. במצב דברים זה, יש קושי בדחיית הבקשה על יסוד ההנחה שהמבקש אינו מרותק לכסא גלגלים, כאשר הערעור נסוב על עניין זה בדיוק. מאחר שעניינו של הערעור הוא בירור השאלה האם המבקש מרותק לכסא גלגלים או לאו, דחיית בקשתו לארכה מתוך הנחה כי אינו נזקק לכסא גלגלים יוצרת "מעגל קסמים" מסוכן שעשוי לסכל את זכות הערעור. מתוך רצון למנוע "מעגל קסמים" זה ולאפשר בירור ממצה של טענות המבקש לגבי מצבו הרפואי, ראיתי מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.

הבקשה מתקבלת איפוא. המבקש רשאי להגיש ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטה זו תתויק בתיק הערעור, לכשיפתח.