בש"א 4888/04 סלים אבו עיאש (קטין) נ. מוופק אבו עיאש

1.ערעור על החלטת כבוד הרשם ע' שחם שלא להאריך את המועד להגשת ערעור.

המערער, קטין, הגיש באמצעות הוריו תביעה כנגד המשיבים בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, לאחר שקבע כי לא הוכח שהמערער נפגע בתאונת דרכים – ולא כתוצאה מנפילה במדרגות. הוריו של המערער ביקשו להגיש ערעור על החלטה זו, אלא שעשו כן באיחור של 17 ימים מן המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור. הרשם המלומד דחה את הבקשה להארכת מועד, למרות שהסכים להניח – על אף שהדבר לא הוכח – כי דבר קיומו של פסק הדין נודע להוריו של המערער, מפי באת-כוחם הקודמת, באיחור. נימוקו של הרשם היה כי בכל מקרה, חלפו 17 ימים מן המועד בו נודע להורי המערער, לטענתם, על פסק הדין, ועד להגשתה של בקשת הארכה. כנגד החלטה זו מכוון הערעור שבפניי.

המערער טוען כי הוריו לא התמהמהו, והגישו את הבקשה להארכת מועד מייד לאחר שגילו כי המועד להגשת ערעור חלף, ולאחר שהתייעצו עם עורכי דין.

המשיב טוען כי טענותיו העובדתיות של המערער נסתרות בדברים שמסרה באת כוחו הקודמת.

2.דין הערעור להדחות. טענותיו של המערער הן כולן טענות עובדתיות, אשר נבחנו לעומקן על ידי כבוד הרשם. אין מקום להתערב בהכרעות עובדתיות אלה במסגרת הליך זה. באורח דומה אין זהו ההליך המתאים לבירור טענותיהם של הוריו של המערער כלפי באת כוחם הקודמת. מהמסכת העובדתית שנתבררה, מתקבל הרושם שהוריו של המערער, בניגוד לבאי-כוחם, לא ייחסו חשיבות למועדים הקבועים בחוק להגשת ערעור.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.