בש"א 4919/02 חממי עזרא נ. אוחיון ואח'

1.במסגרת ההליכים המתקיימים בערעור אזרחי שהוגש לבית משפט זה, הסכימו הצדדים לברר את המחלוקת בפני בורר, כבוד השופט בדימוס בן יאיר. בסופו של דבר, התפטר הבורר מתפקידו לפי בקשת המערערים. המשיב 1 ביקש להחזיר את הדיון בהליך למסלול של ערעור בבית משפט זה, בעוד המערערים ביקשו למנות בורר חלופי. כבוד הרשם החליט להעביר את הדיון לפסים רגילים של דיון בבית משפט זה. כנגד החלטה אחרונה זו מכוון הערעור.

המערערים טוענים, בעיקרו של דבר, כי טעה כבוד הרשם בקבעו כי אישיותו של הבורר היתה מהותית להסכמה שגובשה בין בעלי הדין. זאת - כך הם טוענים - משום שראשית התגבשה ההסכמה לקיים התדיינות בפני בורר, ורק לאחר מכן הוסכם של זהות הבורר.

2.דין הערעור להידחות. למרות ההסכמה העקרונית לקיום דיון בהליך בוררות, הרי על פי מכלול הדברים מצא כבוד הרשם כי זהות הבורר היתה מהותית. עוד קבע הרשם כי ספק אם ניתן יהיה להמשיך לנהל את ההליך בדרך של בוררות, בהתחשב בחילופי הדברים שבין בעלי הדין. הרשם ציין גם, כי בהחלטת הבורר הוא קבע כי יש "קושי של ממש לייחס למבקשים את מידת הכנות הנטענת על ידם בבקשתם, מה גם שמדובר בניסיון שלישי להעביר את הבורר מתפקידו", ועם זאת בחר להתפטר נוכח "תחושת אי האמון העמוקה שהפגינו המבקשים כלפיו". בנסיבות אלו, אין אני מוצא עילה להתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו של כבוד הרשם.

הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.