בש"א 4924/08 מדינת ישראל קצין תגמולים נ. שמעון גרוס

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בערעור על החלטת ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ). בפסק הדין התקבל הערעור של המשיב ונפסק כי המשיב זכאי להכרה בזכותו לפי חוק הנכים בגין החמרה במחלת נפש ממנה הוא סובל, הגם שהמשיב מקבל תגמולים מהמוסד ל ביטוח לאומי בגין אותה מחלה. הזכאות הוכרה על רקע העובדה שנקבע כי שליש מהנכות בגין מחלת הנפש היא תוצאה של החמרה שחלה כתוצאה משירות צבאי.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 16.4.2008 ולטענת המבקשת הומצא לה ביום 4.5.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 1.6.2008 והתבקשה בה ארכה עד ליום 18.7.2008. על פי האמור בבקשה, המבקשת שוקלת הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אולם בעת הכנת הבקשה נוכחה לדעת כי דרושים לה 30 ימים נוספים להגשתה, לנוכח מורכבות התיק ובשל הצורך במעורבות של גורם שלישי – המוסד ל ביטוח לאומי – שכיום אינו צד בתיק. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, ההליכים המשפטיים בעניינו נמשכים כבר שניים-עשר שנים, מחמירים את מצב בריאותו, והגיע העת לשים להם סוף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אמת, דחיית מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות. יחד עם זאת, מורכבות הסוגייה הנדונה והיקפה עשויים לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד שעה שהבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שבעל הדין שכנגד מיודע בדבר הכוונה להגיש הליך ערעורי. במקרה דנן, המבקשת פנתה לבית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין, כך שלמשיב לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון. נראה כי קיים אינטרס ציבורי כבד משקל בכך שיתאפשר למבקשת לשקול באופן יסודי האם יש מקום להגשת בקשה לרשות ערעור ובכך לא תתקבל החלטה חפוזה בעניין זה. עם זאת, הבקשה שלפניי מנוסחת בצורה כללית, ואינה מבהירה די הצורך מדוע זקוקה המבקשת לפרק זמן ארוך יחסית (עד ליום 18.7.2008) כדי להגיש את ההליך, ככל שתחליט על הגשתו. כך למשל, לא הובהר האם הגורם השלישי היה מעורב בשלבים קודמים של ההתדיינות, או שמא רק עתה עלה הצורך במעורבותו. בשים לב לדברים אלה ולכלל נסיבות העניין, לרבות האמור בטיעוני המשיב, משכה הכולל של ההתדיינות בעניינו והעובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להאריך את המועד למלוא התקופה המבוקשת, תוך גרימת עינוי דין למשיב. איזון בין מכלול השיקולים והאינטרסים מוביל למסקנה כי יש להסתפק בארכה קצרה יותר, עד ליום 2.7.2008.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהמועד להגשת בקשה לרשות ערעור מוארך עד ליום 2.7.2008.