בש"א 4986/11 אברהם סימון נ. בנק מזרחי טפחות בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל, א' ציזיק, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המבקשים. מדובר בהחלטה מיום 23.6.2011. יצוין כי לטענת המשיב ההחלטה לדחות את בקשת הפסלות ניתנה עוד קודם לכן, ביום 22.6.2011. עם זאת, בחינת ההחלטה מיום 23.6.2011 מלמדת כי בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטה זו לטענת פסלות נוספת (הגשת תלונה למשטרה, מטעם המבקשים, כנגד כבוד הרשם), וקבע כי אינו רואה מקום לפסול את עצמו מלישב בדין. במצב דברים זה נראה כי המבקשים היו רשאים להגיש ערעור על ההחלטה מיום 23.6.2011, במועד הקבוע לכך בדין, קרי: תוך 10 ימים (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

אלא שהמערערים לא הגישו ערעור, אלא בחרו להגיש בקשה להארכת מועד. הבקשה הוגשה ביום 4.7.2011, לאמור: לאחר חלוף המועד הקצוב בדין (המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 3.7.2011). המבקשים לא הסבירו איחור זה בהגשת בקשת הארכה. לכך מתווספת העובדה כי הנימוק הלאקוני המובא בבקשה – המתנה לתשובת המשיב להצעת פשרה עד ליום 3.8.2011 – אין בו בנסיבות העניין כדי להצביע על טעם מיוחד למתן ארכה, בפרט כשמדובר בערעור פסלות שלגביו יש משנה חשיבות להקפדה על המועדים (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 338 (2006)). אוסיף, כי הצעת ההסדר שלאורה מבוקשת הארכה הועלתה על-ידי כבוד הרשם ציזיק עצמו; נראה אפוא כי המבקשים חפצים לשמר לעצמם את האפשרות לטעון בבית משפט זה לפסלותו של כבוד הרשם, לאחר שיתברר מה עלה בגורל הצעת ההסדר שיזם כבוד הרשם. לכך לא מצאתי הצדקה.

בנסיבות האמורות לעיל, ובשים לב לכך שאין המדובר בהליך פסלות ראשון מטעם המבקשים, איני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ערעור הפסלות. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב בסך של 500 ₪.