בש"א 4994/06 גולדסיל בע"מ נ. אליר חברה לבנין בע"מ

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק בורר וקיבל את בקשת המשיבה לאישורו. פסק הדין ניתן ביום 7.5.06 והומצא למבקשת ביום 10.5.06. בבקשה, עליה הוטבעה חותמת כאילו התקבלה לרישום ביום 14.6.06, נטען כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. במסגרת הבקשה בקשה המבקשת כי המועד להגשת הבקשה למתן רשות לערער יוארך עד להמצאת פסקי הדין בהליכים נוספים שהיא צד להם אשר התנהלו לפני בית משפט זה (ע"א 11962/04 וערעור שכנגד וע"א 16/05). ביני לביני, הליכים אלה נמחקו על ידי בית המשפט בתאריך 21.6.06. עקב כך, בהחלטתי מיום 31.7.06 בקשתי את תגובת המשיבה לבקשה בשים לב לכך שבנסיבות העניין נמוג החשש כי היא תאלץ להמתין זמן רב עד להכרעה בערעורים. בתגובתה, התנגדה המשיבה לבקשה, למרות האמור בהחלטתי, וזאת מהטעם שלטענתה, על פי המועד הנקוב על גב הבקשה, 14.6.06, היא הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשתה, אשר הסתיים ביום 10.6.06, ולא ניתן טעם מיוחד לאיחור. עוד נטען כי סיכויי ההליך נמוכים וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.

2.לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, על הבקשה הוטבע חותמת של מדור קליטה כאילו קובלה הבקשה לרישום רק ביום 14.6.06, בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. אולם מאישור הדואר שצורף לתגובת המבקשת מיום 22.8.06 עולה כי הבקשה, על כלל נספחיה, הגיע לבית המשפט כבר ביום 9.6.06 בשעה 09:14. בירור שנערך עם מדור הקליטה העלה כי הסיבה לפער בזמנים נבע מכך שבכותרת פסק הדין של בית משפט קמא אשר צורף לבקשה נרשם רק אחד ממספרי התיקים במסגרתו הוא ניתן (ת"א (חי') 474/05, בעוד שההתדיינות היתה גם במסגרת ת"א (חי') 428/05. מדור קליטה נמנע למקבל את התיק לרישום בטרם הוברר הפער בין מספר התיק הנקוב בבקשה למספר התיק אשר הופיע בכותרת פסק הדין. לאחר שהעניין הובהר, כעבור מספר ימים, קובל התיק לרישום והוטבע בו חותמת של אותו יום. עקב טעות משרדית, לא הוטבעה על הבקשה חותמת, כמקובל, המציינת את תאריך קבלתה (אף אם טרם קובלה לרישום במועד זה). משהסתבר כי המבקשת צרפה את פסק הדין הנכון, וכי לא היתה מניעה לקבל את הבקשה לרישום במועד בו התקבלה, ברי שהמועד הרלבנטי לקבלת הבקשה שלפני הינו יום 9.6.06. מכאן, שהבקשה הוגשה בתוך מנין הימים הקבוע בדין להגשת ההליך. במצב דברים זה, על פני הדברים נראה כי למשיבה לא נוצרה ציפייה כלשהי כי היא לא תוטרד עוד בהליך ערעורי. כמו כן, בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, במקרה דנן אין בסיכויי ההליך כשלעצמם כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. הבקשה למתן רשות לערער תוגש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.