בש"א 5053/99 רוני רינד נ. התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביבי, בנוגע לגובה ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשים.

על-פי הנטען, הבקשה נמסרה לחברת שליחים לשם הגשתה לבית המשפט, אולם בשל טעות לא הוגשה. הטעות התבררה רק כאשר ביקשה באת-כח המבקשים מן החברה העתק מן הבקשה, והתברר כי היא לא הוגשה כלל.

יתכן שניתן היה להיעתר לבקשה, אילו היה האיחור סביר לאור הנסיבות המתוארות. אך לא כך הדבר: פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 30.3.99. הבקשה נמסרה לשליח, על פי תצהירו, במועד שלא זכור לו בחודש אפריל. מועד גילוי הטעות לא מצויין כלל בבקשה ובתצהיר.

אני מניחה שבמאמץ סביר ניתן היה לברר את מועד מסירת הבקשה לידי השליח באופן מדוייק יותר מאשר חודש אפריל, מכל מקום ודאי שניתן היה לציין במדוייק את מועד גילוי הטעות, והשתיקה בעניין זה ודאי אינה מקרית.

אם התגלתה הטעות בסמוך למועד הכנת הבקשה להגשה, לא ברור מדוע השתהו המבקשים בהגשת הבקשה להארכת המועד מאפריל עד סוף חודש יולי. האפשרות האחרת לפיה ננטשו המסמכים ברכב החברה, אשר עיסוקה במתן שירותים משפטיים ועובדיה מודעים בוודאי לחובה להקפיד על לוח זמנים - אפשרות זו אינה סבירה. אם כך ארע, היה על המבקשים לפרט ולהסביר בבקשתם כיצד זה לא הבחינו בטעות במשך כשלושה חודשים, ומדוע לא טרחה באת כוחם לברר במועד מוקדם יותר מה עלה בגורל הבקשה.

אני סבורה, איפוא, כי בנסיבות המתוארות אין טעם מספיק להארכה כה ממושכת של המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

גם מבחינת סיכויי הבקשה אין הצדקה להארכת המועד. אמנם סכום ההוצאות שנפסק לטובת המבקשים שזכו בערעור נמוך, אך ספק בעיני אם היה בכך כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני בעניין חיוב הוצאות בלבד.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה.

אין צו להוצאות.