בש"א 5119/02 לוטם שיווק בע"מ נ. עודד יצחק

1.בתאריך 24.3.02 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת בו הוחלט לקבל חלקית את ערעורו של המשיב ולקבוע כי המבקש 2, לצד המבקשת 1, חב במחצית מסכום הפיצויים שנפסקו לטובת המשיב בערכאה הראשונה.

2.על-פי רישומי בית המשפט המחוזי, פסק הדין הומצא לבא כוחו הקודם של המבקש, משרד עו"ד מיכלין, ביום 4.4.02. בפני מונחת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה לבית משפט זה ביום 16.6.02.

3.הארכת מועד להגשת בקשת הרשות לערער טעונה טעם מיוחד , לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד-1984). בנסיבות העניין, איני סבור כי הונחה תשתית מספקת לעניין זה.

לבא כוח המשיב אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת בקשת הארכה. מן הבקשה עולה, כי בא כוחו הנוכחי של המשיב 2 למד על ההחלטה במהלך חודש מאי, ואילו המשיב עצמו ידע על ההחלטה קודם לכן. הדברים נלמדים, בין השאר, מן הטענה כי בין המבקש 2 לבין באי כוחו הקודמים נוצר "מבוי סתום" בטרם הועבר העניין לידי בא הכוח הנוכחי. בעניין אחרון זה, אף לא ברור מה ל"מבוי הסתום" אליו הגיע המבקש עם באי כוחו הקודמים ולהשתהות בהגשת בקשת הארכה.

המבקש 2 לא הגיש, מסיבה בלתי ברורה, כל תצהיר. הוא לא מסר כל גירסה ברורה אשר תסביר מתי נודע לו על פסק הדין. כמו כן, אין בפני כל טענה אשר תוכל להפריך את ההנחה, כי באי כוחו הקודמים של המבקש 2 מסרו לו, במהירות סבירה, על מתן פסק הדין בעניינו. גם בעובדה כי המבקש 2, על פי הנטען בפניי, שוהה זמן ממושך בחו"ל, אין בכך כדי למנוע מסירת מידע לידיו אודות ההליכים המתנהלים בישראל, ואף אין כל טענה כי בשלביה הקודמים של ההתדיינות היה קושי לעניין זה.

עוד אעיר, כי מן הבקשה שבפני עולה, שעוד בחודש מאי קיבל בא כוחו הנוכחי של המבקש 2 את ייצוגו. מדוע אם כך, הוגשה בקשת הארכה רק ביום 16.6.602? אף לתהייה זו לא ניתן מענה בבקשה שבפניי או בדיון.

אוסיף, כי מן הדיון בפניי עולה כי בא כוח המבקש 2 לא קיים כל בירור על באי הכוח הקודמים בכל הנוגע לעובדות הרלוונטיות, גם לבקשה, וביניהן מועד קבלת פסק הדין אצל עורכי הדין ואצל המבקש 2. במצב זה, איני סבור כי נמסר על ידי המבקש הסבר סביר לאיחור, העולה כדי טעם מיוחד למתן ארכה.

5.בבקשתו למתן ארכה, העלה בא כוח המשיב טענה לפיה יש ליתן משקל לעובדה שמדובר גם בבקשת רשות ערעור שהגיש הצד שכנגד, וכי "ראוי כי במצבים מהסוג הזה שכל הטענות יתבררו לגופן...". מוסיף וטוען בא כוח המשיב, כי די בעצם בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור מטעם המבקשים. דינה של טענה זו להידחות.

קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין עשוי להוות טעם מיוחד למתן ארכה (ראו בריק נ' אוצר החייל, פ"ד מג (4) 22). עם זאת, אין מדובר בכלל אוטומטי. הדברים נתונים לשיקול דעת בית המשפט, בכל מקרה ומקרה. במקרה זה, נושא הערעור שהמבקש מעוניין להגיש חורג לחלוטין מנושא ההליך התלוי ועומד, אף כי מקורם של ההליכים באותו פסק דין. משאין כל חפיפה בין ההליכים, קשה לראותם כ"אותו עניין". במצב זה, גם לא ניתן לומר כי ממילא יתבררו השאלות שהמבקשים מבקשים להעלות, באופן המצדיק להיעתר לבקשתם. אוסיף כי, גם אם מדובר בערעור שתלוי ועומד באותו עניין, ניתן לדחות את הבקשה כשלא קיימת סיבה סבירה לאיחור (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי,

מהדורה שביעית, 1995, עמ' 893). כך גם, במקרה שבפניי.

בנסיבות העניין, המתוארות לעיל, איני סבור, כי הליך שהוגש על ידי המשיב, כשלעצמו, כדי להוות טעם מיוחד לענייננו, כדרישת תקנה 528 לתקסד"א.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 1,500 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כחוק, והוא יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.