בש"א 5136-23 בש"א 5136-23

בהתאם לקביעותיו של בית משפט זה, פחתה ההצדקה להכיר בטעות שבדין ביחס למועד הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, בתור טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. בסעיף 9 לבקשה נטען כי המבקש עצמו היה סבור כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 60 יום. אף אילו המבקש לא היה מיוצג, אין בעובדה זו כשהיא לעצמה כדי להטות את הכף (ער"א 2924/22 פלוני נ' פלונית (29.5.2022)), ובמקרה דנן המבקש היה מיוצג בבית המשפט קמא והוא מיוצג גם בבית משפט זה. טענותיו של המבקש בדבר מצב בריאותו ומצב בריאותה של באת-כוחו נטענו בכלליות ולא נתמכו באסמכתה כלשהי. בנסיבות אלה, אין בטענות האמורות כדי לשנות מן המסקנה. נוסף על כך, למקרא פסק הדין של בית המשפט קמא וההחלטה שצורפה לתשובה, ובזהירות המתבקשת, דומה כי לא ניתן לומר שסיכויי ההליך בבית משפט זה הם כאלה שיש בהם כדי להצדיק את הבקשה להארכת המועד, וזאת בשים לב לאמות המידה הדווקניות שבהן נוקט בית משפט זה להתערבות בהליכים המהווים "גלגול שלישי".

על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 500 ש"ח.