בש"א 516-24 בש"א 516-24

לפני בקשה למתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) בת"צ 41481-04-19 מיום 17.12.2024, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להשתתף לדיונים בהליך קמא, וזאת מכוח סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן גם: ההחלטה).

בבקשה שלפני עותר המבקש לכך שהמועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי על ההחלטה יוארך עד לחלוף 60 יום ממתן החלטה או פסק דין בבקשת המשיבים לאישור הסכם הפשרה בהליך קמא. לטענת המבקש, ההחלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה עשויה לייתר את הגשת ההליך הערעורי מטעמו של המבקש, ואף אם יוגש הליך ערעורי מטעמו על ההחלטה בעניין השתתפותו בדיונים, הרי שיהיה זה יעיל יותר לדון בה לצד הליכים ערעוריים שיוגשו, ככל שיוגשו, על ההחלטה בעניינו של הסכם הפשרה.

המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי המבקש לא הציג "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות יסוד הן כי צירוף צד להליך המשפטי צריך שייעשה בשלב מוקדם ככל שניתן במסגרת ההליך המשפטי, וזאת, בין היתר, על מנת שלא להידרש לשוב ולקיים דיונים ובירורים ראייתיים שכבר התקיימו, ככל שיוחלט על צירופו, ובכך לפגוע ביעילותו של ההליך (ראו: ע"א 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק, פסקה 15 (27.9.2017); והשוו: רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' רז, פסקה 40 (1.4.2015)). על רקע האמור, נראה כי אין מקום להוסיף ולדחות את ההכרעה בשאלת השתתפותו של המבקש בדיונים בהליך קמא, שכן לו תתקבל בקשתו בנדון, בסופו של דבר, ייתכן כי יהיה בכך כדי להשליך על אופן ניהול ההליך העיקרי.

עוד אציין כי לא שוכנעתי כי החלטה בבקשה לאישור הסדר הפשרה עשויה לייתר את הגשת ההליך הערעורי על ההחלטה בעניין השתתפות המבקש בהליך הייצוגי או כי יהיה זה יעיל לדון בהליכים הערעוריים האמורים יחד. בהקשר זה אציין כי הגשת התנגדות על-ידי המבקש להסדר הפשרה אינה תלויה בהחלטה בעניין צירופו להליך, וזאת בשים לב להוראה המיוחדת הקבוע בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. מהבקשה דנא אף עולה כי התנגדות כאמור הוגשה על-ידי המבקש זה מכבר.

על רקע כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך של 1,500 ש"ח.