בש"א 5173/04 דוד מייזליק ועוד 21 אחרים נ. מרחבי השרון בעמ ועוד 3 אחרים

זהו ערעור על החלטת כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ למחוק את ערעורם שכנגד של המערערים.

1.המערערים הינם בעלי דירות, אשר בתיהם גובלים במבנה של מרכז סיעודי. הקמת המרכז הסיעודי בסמוך לבתי המערערים היתה למורת רוחם. הם ניסו להסיר את רוע הגזירה בדרכים שונות, ובסופו של דבר הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תובענה, שכוונה כנגד המשיבות 1 ו-2, בעלות הנכס שבו המרכז הסיעודי, וכנגד המשיבים 3 ו-4, שפעלו, לטענת המערערים, במידה זו או אחרת מטעם המשיבות. כמו כן נתבעה המשיבה הפורמלית – הועדה המקומית לתכנון ולבניה, שבתחומה מצוי הנכס נשוא התובענה. בתביעתם עתרו המערערים לפיצוי על ירידת ערך דירותיהם בשל הפעלת המרכז הסיעודי; לפסק דין שיצהיר על בטלותם של ההליכים התכנוניים שאישרו את הקמת המכרז; ולצו שיאסור על המשיבים לאכלס את המבנה בחולים סיעודיים ולהשתמש בו לצורך בית חולים.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה והורה למשיבים 1-3 שלא לנהל במבנה בית אבות, שתפוסת הדיירים הסיעודיים שבו תעלה על 50%. התביעה לסעד הצהרתי בדבר תוקפן של תכניות המתאר השונות שחלות על המקרקעין ולפיצוי כספי נדחתה. כן נדחתה התביעה נגד המשיב 4 ונגד המשיבה הפורמלית.

2.המשיבים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא וערערו על תוצאתו לבית משפט זה. הערעור נסב אודות שתי סוגיות: הראשונה – קביעתו של בית המשפט כי השימוש המותר במבנה בית האבות מוגבל לתפוסה של עד 50% חולים סיעודיים; והשניה – חיובם של המשיבים 1-3 בהוצאות משפט. המערערים מצידם הגישו הודעת ערעור שכנגד.

המשיבים עתרו לבית משפט זה בבקשה למחוק את הערעור שכנגד. הרשמת נעתרה לבקשה, בקובעה כי הערעור שכנגד אינו עוסק באותו עניין שהועלה בערעור הראשי, וכי המשיב המהותי אינו המשיבים כי אם המשיבה הפורמלית. בנסיבות אלה, כך נקבע, דין הערעור שכנגד להימחק. מכאן הערעור שלפנינו.

3.המערערים טוענים כי הערעור והערעור שכנגד עוסקים בעילה אחת שלא ניתנת לפיצול. לשיטתם, מופנה הערעור כנגד הסעדים שנתבעו על ידם ואשר ניתנו על ידי בית משפט קמא; ואילו ערעורם שכנגד מופנה כנגד אותם סעדים, שלא ניתנו על ידי בית המשפט. עוד טוענים הם, כי בניגוד לאמור בפסק הדין, העניינים הנדונים בערעור שכנגד נוגעים בראש ובראשונה למשיבים-היזמים, ועל כן שגה בית המשפט דלמטא כשקבע כי המשיבה הפורמלית היא המשיבה המהותית.

המשיבים מצידם טוענים כי בצדק מחקה הרשמת את הערעור שכנגד, שכן נימוקיו, שעניינם טענות כנגד הליכי ההפקדה והאישור של תוכניות המתאר, מכוונים כנגד המשיבה הפורמלית, מוסד התכנון שהפקיד את התכניות ואישר אותן. כן טוענים הם, כי אף לשאר נימוקי הערעור שכנגד אין דבר וחצי דבר עם נימוקי הערעור הראשי והעילה המונחת ביסודם. על מנת לבסס את טענתם, בוחנים המשיבים את נימוקי הערעור שכנגד אחד לאחד, ומפרטים כיצד מתייחס כל אחד מהם למשיבה הפורמלית דווקא, ולפעולות ולמעשים המיוחסים לה.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. הערעור הראשי שהוגש לבית משפט זה נסב אודות שני עניינים בלבד: השגה על קביעתו של בית משפט קמא בדבר השימוש המותר במבנה בית האבות וכן שיעור ההוצאות בו חויבו (או לא חויבו) הצדדים להתדיינות. מאידך, מבקשים המערערים בערעורם שכנגד, לבחון את הסוגיות התכנוניות שאיפשרו את הקמת המבנה ואת הקביעות בנוגע למידת הפגיעה בדירות הגובלות בבית האבות. בחינת נימוקי המערערים שכנגד מעלה כי, אמנם, אין הם דנים באותם עניינים שהועלו בערעור הראשי, וכי המשיב המהותי לטענותיהם אינו המערערים, אלא המשיבה הפורמלית בערעור, הועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, שכלל לא הגישה ערעור מטעמה. משכך, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת הרשמת.

התוצאה היא שהערעור נדחה. המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בסכום של 10,000 ש"ח.