בש"א 518/14 עיריית ירושלים נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

המשיבה 1 (להלן – התובעת ) הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כספית נגד המבקשת, עיריית ירושלים (להלן – העירייה ), ונגד המשיבה 2 (להלן – חברת החשמל ). הרקע להליך הינו תאונת דרכים שארעה בירושלים. יצוין, כי התובעת היא המבטחת של הרכב שהיה מעורב בתאונה. לטענת התובעת, התאונה ארעה עקב רשלנות או הפרת חובה חקוקה הן של העירייה, הן של חברת החשמל. בכתב התביעה נטען, בהקשר זה, כי חברת החשמל ביצעה עבודות באזור התאונה.

2.

העירייה עותרת להעברת הדיון בהליך לבית משפט השלום בירושלים. לטענתה, מירב הזיקות של ההליך, אם לא כולן, הן לירושלים, שם ארעה התאונה ושם מתגורר נהג הרכב. עוד ציינה העירייה, כי העדים שאמורים להעיד בהליך מתגוררים או עובדים בירושלים. התובעת מסכימה לבקשה. חברת החשמל, מצידה, מתנגדת לה. לטענתה, הדיון בהליך כבר החל ועל כן לא ניתן להעביר את הדיון בו בלא קבלת הסכמת השופט שהחל לטפל בהליך. עוד נטען, כי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו קנה סמכות מקומית לדון בהליך, בשל כך שלחברת החשמל סניפים בכל הארץ.

3.

דין הבקשה להתקבל. לא ראיתי ליתן משקל רב להתנגדותה של חברת החשמל לבקשה. אזכיר, כי התובעת הסכימה להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים. ראשית, אין זה מדויק לומר שהדיון בהליך החל, לצורך סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ). בהליך ניתנו עד עתה שתי החלטות טכניות (ב"פתקית") המקבלות בקשות מוסכמות להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם חברת החשמל, הא ותו לא. לא ניתנה שום החלטה מהותית וטרם נערכה ישיבה מקדמית. לגוף הדברים, שוכנעתי מנימוקי הבקשה שמירב הזיקות של ההליך הן לעיר ירושלים וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת הדיון לשם. בהתנגדותה לבקשה העלתה חברת החשמל טעמים הנוגעים לסמכותו המקומית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו; אולם כידוע, לעתים מוצדק יהיה להעביר את הדיון בהליך מסוים, מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט, על אף כללי הסמכות המקומית. זאת, כאשר שיקולי נוחות ומבחן מירב הזיקות מצדיקים מהלך כגון דא.

4.

לפיכך הבקשה מתקבלת. הדיון בתא"מ 28200-06-13 (שלום – תל-אביב-יפו) יועבר לבית משפט השלום בירושלים. המשיבה 2 תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח לטובת המבקשת.