בש"א 5192/09 מינהל מקרקעי ישראל נ. מיכאל בן שטרית

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) בתביעה שהגיש המשיב כנגד פסילת הצעתו במכרז להקמת תחנות דלק. פסק הדין ניתן ביום 15.5.2009 והומצא למבקש ביום 20.5.2009. על פי האמור בבקשה, באת-כוח המבקש טרם קיבלה את התיק נשוא הערעור במלואו, ובנוסף פסק הדין של בית המשפט המחוזי מונה 281 עמודים ועל כן נדרשת לה ארכה להגשת הערעור. הארכה המתבקשת היא בת חודש ימים, עד ליום 5.8.2009.

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, עניינו תלוי ועומד בבתי המשפט כבר חמש שנים. תקוותו, כי עם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי הגיע אל המנוחה והנחלה, נגוזה ועליו להתמודד כעת עם עיכוב נוסף בהסדרת עניינו. בנסיבות אלה, חרף היקפו של פסק הדין, סבור המשיב כי די בסד הזמן שקצב מחוקק המשנה להגשת ערעור כדי לאפשר למבקש להכין הודעת ערעור ראויה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. דחיית מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם חומר בהיקפים גדולים. יחד עם זאת, מורכבות הסוגייה הנדונה והיקף החומר הנדרש לצורך הכנת הערעור עשויים לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד שעה שהבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שבעל הדין שכנגד מיודע בדבר הכוונה להגיש הליך ערעורי.

במקרה דנן, המבקשת פנתה לבית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין, כך שלמשיב לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון. כמו כן יש לזכור כי הארכת המועד, כשלעצמה, אין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. מכאן שהיעתרות לבקשה אינה מובילה, באופן אוטומטי, לעיכוב ביישום החלטת בית המשפט המחוזי ובהסדרת עניינו ופרנסתו של המשיב, מה גם שבפסק הדין המבקש לא חויב להקצות מגרש למשיב לאלתר, אלא בתוך שנה. במצב דברים זה, ובשים לב לאורכו של פסק הדין ולכך שהחלק הארי של תקופת הארכה נופל לתוך פגרת הקיץ של בתי המשפט, אני סבורה כי יש להאריך את המועד כמבוקש.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת, במובן זה שהמועד להגשת ערעור מוארך עד ליום 5.8.2009. ההחלטה תתויק בתיק אב"ד בערעור, ככל שיוגש.