בש"א 5218/98 אלישבע בן עמי נ. שמואל בוקובסקי - שופט

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' השופט ש' בוקובסקי מיום 26.7.98, שלא לפסול עצמו מלישב בדין.

בהחלטתו קבע השופט, כי ימי הפגרה ייחשבו במנין הימים לענין המועד להגשת הערעור.

תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) קובעת, כי המועד להגשת ערעור בנושא פסלות שופט היא תוך עשרה ימים מהיום שבו ההחלטה נמסרה לבעלי הדין.

מכיוון שמדובר במועד הקבוע בחיקוק, מורה תקנה 528 לתקנות כי בית-המשפט רשאי להאריכו אך מטעמים מיוחדים.

הטעמים המובאים בבקשה מטעם המבקשות הם, כי מדובר בחומר רב יחסית, כי לבא כח המבקשות נולד בן כחודש לפני הגשת הבקשה ועבר דירה מספר ימים קודם לכן, כמו כן נטען, שלא ייגרם נזק של ממש כתוצאה מהגשת הערעור באיחור, שכן דיון בעניינם של הצדדים קבוע רק ליום 27.9.98.

הבקשה לא לוותה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.

המשיב מתנגד לבקשה להארכת המועד. לטענתו, מכיון שהבקשה כוללת טענות עובדתיות שאינן עולות מכתבי בי-דין, ומכיוון שלא צורף תצהיר לתמיכה בבקשה, יש לדחות הבקשה.

כמו כן טוען המשיב, כי הטעמים שהובאו בבקשה להארכת מועד אינם יכולים לשמש כטעם מיוחד.

הדין בענין זה עם המשיב. כאמור, על המבקש הארכת מועד להראות טעמים מיוחדים להצדקת האיחור. בענייננו, המבקשות אף לא צירפו תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה. לטעמי, די בעובדה זו כדי לדחות הבקשה להארכת מועד.

למעלה מהצריך אציין, כי הטעמים שהובאו בבקשת המבקשות להארכת מועד לא הוכרו בפסיקה כטעם מיוחד. הדבר נכון, הן לענין הטענה (שנטענה באופן סתמי) שמדובר בחומר רב, והן לענין הטענה של לחץ עבודה במשרד בא כח המבקשות עקב אילוצים אישיים, כאשר כאמור, לא נתמכו בתצהיר ולא פורטו כיאות (ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 1995, עמ' 895).

לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחית.

המבקשות ישאו בהוצאות המשיב לענין בקשה זו בסך 1,500 ש"ח.