בש"א 523/98 פרקר לאה נ. גיצלטר ארנון

בפני בקשה שניה להארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה הראשונה הוגשה לכב' הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי, שהחליטה להאריך את המועד להגשת ערעור בעשרה ימים. הרשמת ציינה בהחלטתה כי המבקשת לא ציינה מדוע לא הגישה את הערעור במועד ובאיזה צעדים נקטה כדי לעשות כן. כן ציינה הרשמת כי הארכה ניתנה רק בשל העובדה שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור ולא לאחריו. הרשמת האריכה את המועד להגשת הערעור בעשרה ימים עד היום ה25.1.98-.

המבקשת לא הגישה את הערעור ובמקום זאת הגישה בקשה זו, בה אני רואה בקשה חדשה להארכת מועד שכן בנוסף לכך הוגש ערעור על החלטת כב' הרשמת.

הטעמים שמעלה המבקשת הינם בעיקרם כי היא סובלת מזה כחודשיים מסימפטומים של כיב קיבה וכן משפעת עונתית, וכן כי אין בידה לשכור עורך דין.

נימוקים אלו, ובמיוחד שהוגשו ביום האחרון שקצבה הרשמת א' אפעל-גבאי להגשת הערעור, לאחר שמרבית הנימוקים היו בפניה, אין די בהם כדי לדחות את המועד פעם נוספת.

בקשתה השניה של המבקשת היא להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת א' אפעל-גבאי, מיום 15.1.98.

המועד להגשת ערעור על החלטת רשם קבוע בחיקוק (תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-). וככזה נדרש טעם מיוחד להארכת המועד.

לא מצאתי בנימוקי המבקשת על מחלתה המתמשכת טעם מיוחד כאמור, אולם, לפנים משורת הדין, וכיון שהבקשה הוגשה בתוך המועד (ביום 22.1.98) אני דוחה את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת עד ליום 1.2.98.