בש"א 536/03 מנשה כהן נ. משה שמש

ביום 16.1.03 הגיש המבקש בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.11.02. בבקשה צויין כי המבקש קיבל את פסק הדין לידיו ביום 11.12.02, ועל כן המועד להגשת הערעור בזכות הינו עד יום 26.1.03. המבקש ציין כי נוכח חילופי עורכי הדין נדרש לו פרק זמן נוסף כדי להיערך להגשת הערעור.

המשיבים התנגדו לבקשת הערעור. המשיבים ציינו כי בא-כוחו של המבקש נכח במועד הקראת פסק הדין, וממילא המועד האחרון להגשת הערעור היה 12.1.03. כתוצאה מכך, זו גירסת המשיבים, בעת הגשת הבקשה כבר חלף המועד להגשתו של הערעור.

איפשרתי למבקש להגיב לדברים אלה והמבקש טען כי בעת הקראת פסק הדין הוא לא היה מיוצג על ידי בא-כוחו. לדבריו, בא כוחו ביקש להתפטר מן הייצוג בעת הקראת פסק הדין, ובית המשפט נעתר לכך, והורה על המצאת פסק הדין למבקש באמצעות בית המשפט.

אכן, נסיונם של המשיבים לסמוך על העמוד האחרון של פסק הדין בו נאמר כי פסק הדין ניתן בנוכחות עו"ד תמיר הוכמן, מי שהיה בא-כוחו של המבקש – לא היה במקומו. אמנם בשולי פסק הדין נאמר כי פסק הדין ניתן במעמד עו"ד הוכמן, ואולם, כפי שעולה מעמוד 72 של פסק הדין, ביקש עו"ד הוכמן להשתחרר מן הייצוג. כן הוא ביקש כי פסק הדין יימסר למבקש באמצעות בית המשפט בכתובתו. ככל שניתן להתרשם מהפרוטוקול המשיבים לא התנגדו לכך, ובית המשפט החליט בהתאם לכך לשחרר את עו"ד הוכמן מן הייצוג ולהורות על המצאת פסק הדין למבקש באמצעות בית המשפט. העמוד האחרון לפסק הדין אותו טרחו המשיבים לצרף לתגובתם הוא אמנם העמוד האחרון של פסק הדין, אך הוא איננו משקף את מהלכו של הדיון בו הוקרא פסק הדין כפי שעולה מהבקשה להארכת מועד.

בנסיבות אלה, כאשר הבקשה להארכת מועד הוגשה בגדרי התקופה בה ניתן להגיש ערעור, לא נוצר אצל המשיבים אינטרס הסופיות. נתון זה יחד עם הנתונים אותם ציין המבקש בבקשתו, לאמור חילופי עורכי הדין, הצורך להיערך להגשתו של הערעור והמצב בו נתון המבקש, מצדיקים הארכת מועד.

ניתנת הארכת מועד עד יום 25.2.03 בהתאם למבוקש.