בש"א 5408/07 חברת מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ נ. מדינת ישראל-משרד הבינוי ו

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 27.5.2007 בה נדחתה בקשת המערערת למחיקה חלקית של הודעת ערעור שהגישה המשיבה.

1.

המשיבה פרסמה מכרז שעניינו הזמנה להציע הצעות לביצוע פרויקט בניה של יחידות דיור בנצרת עילית. בתום הליך הבחירה, קיבלה המערערת את הזיכיון להקמת הפרויקט. לאחר שנסתיים שלב הבניה, נתגלעה מחלוקת כספית בין הצדדים ובעקבותיה הגישה המערערת תביעה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר שנשמעו ראיות התביעה וטרם הגשת תצהירי העדות מטעם המשיבה, ביקשה המשיבה לתקן את כתב ההגנה מטעמה באופן שתוסף לו טענת קיזוז. לחלופין נתבקש בית משפט קמא לאפשר לה לצרף תביעה שכנגד לכתב ההגנה. שני התיקונים התבססו על הטענה כי על פי תנאי המחירון זכאית המשיבה להחזר בגין תוספת העדר תביעות ששילמה למערערת.

2.

בהחלטתו מיום 20.8.2004, דחה בית משפט קמא את בקשת התיקון של המשיבה וזאת בשל השלב מאוחר של הדיון שבו הוגשה הבקשה וכן משום שהעילה שביסוד טענת הקיזוז והתביעה שכנגד אותן ביקשה המשיבה להוסיף התיישנה. קבלת הבקשה לתיקון בנסיבות אלה תעניק למשיבה, כך נקבע, יתרון הנובע ממניין תקופת ההתיישנות החל ממועד הגשת כתב-ההגנה המקורי והדבר ישלול מן המערערת את טענת ההתיישנות ויגרום לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיה. ההליך המשיך, אפוא, להתנהל על פי כתבי-הטענות המקוריים ומשניתן פסק הדין בסיומו, הגישו הן המערערת והן המשיבה ערעור עליו. המשיבה הלינה במסגרת ערעורה, בין היתר, על החלטתו של בית משפט קמא מיום 20.8.2004 לדחות את בקשתה לתיקון כתב-ההגנה. המערערת מצדה טענה כי יש למחוק על הסף חלק זה של ערעור המשיבה, בסוברה כי החלטת בית משפט קמא שלא להתיר את התיקון הינה סופית ומהווה פסק דין המסיים את בירור המחלוקת בעניין זה. על כן, כך לטענתה, המועד להגשת ערעור על אותה החלטה חלף זה מכבר ויש למחוק מהודעת הערעור שהגישה המשיבה את אותו החלק המתייחס להחלטתו הנ"ל של בית משפט קמא, בשל האיחור בהגשתו (סעיף 26 להודעת הערעור מטעם המשיבה).

3.

בהחלטה מיום 27.5.2007 דחתה כבוד הרשמת את הבקשה בקובעה כי דחיית בקשה לתיקון כתבי בי-דין, כמו קבלתה של בקשה כזו, אינם מסיימים את בירור המחלוקת בין בעלי הדין, לא באופן מלא ואף לא בנוגע לאחד הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה. לפיכך, קבעה הרשמת, עסקינן בהחלטת ביניים אשר אין כל מניעה לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין בהליך העיקרי. עוד קבעה הרשמת כי יש להבחין לעניין זה בין דחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות ובין דחיית בקשה לתיקון כתב הגנה לצורך הוספת טענת קיזוז או תביעה שכנגד שהתיישנו.

4.

על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שבפניי. לטענתה, טעתה הרשמת בקובעה כי דחיית בקשה לתיקון כתבי בית דין אינה מסיימת את בירור המחלוקת בין בעלי הדין. המערערת ציינה כי אין מדובר בסעד אלא בעילה שלא הועלתה כלל בכתבי בי-דין שהגישה המשיבה בבית משפט קמא ונזכרה על ידה לראשונה רק בבקשת התיקון לאחר שעילה זו כבר התיישנה. עוד טוענת המערערת כי שגתה הרשמת בהתעלמה ממהותה של בקשת המחיקה המתייחסת למועד שבו היה על המשיבה להגיש ערעור על ההחלטה מיום 20.8.2004, החלטה המהווה, לשיטתה, פסק דין סופי בסוגיה.

5.

דין הערעור להידחות. אכן, החלטה הדוחה בקשה לתיקון כתבי בי-דין היא החלטת-ביניים, יהא הטעם לדחייה אשר יהא. היא אינה מסיימת את בירור המחלוקת בין בעלי הדין בהליך ועל כן, צדקה כבוד הרשמת בקובעה כי המשיבה רשאית הייתה להשיג על ההחלטה מיום 20.8.2007 במסגרת הערעור שהגישה על פסק הדין בהליך העיקרי (ראו: תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984 וכן יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 771 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995).

הערעור נדחה.