בש"א 5466/08 שלום שגיא נ. עו"ד שי גרנות

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה לחייב את המבקש לשלם לקופת כינוס הנכסים של משיבים 2 – 5 (להלן – החברות) סך של כ- 4.4 מיליון ₪ בשל אחריות לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. נפסק כי המבקש – ששימש כחשב של קבוצת החברות -

ניצל את מעמדו וסמכויותיו בחברות, את האמון שניתן בו, את היעדר הפיקוח על פעולותיו ואת הגישה שהייתה לו לכספי החברות ולמערכת הנהלת החשבונות, על מנת ליטול מכספי החברות ונכסיהן, תוך הסוואת מעשיו. פסק הדין ניתן ביום 6.5.2008 בהיעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 18.6.2008. על פי הנטען בה, פסק הדין הומצא למבקש ביום 22.5.208. הארכת המועד המתבקשת היא עד ליום 1.9.2008. בבקשה נטען כי לאחר שהתקבל פסק הדין פנה המבקש למספר עורכי דין בבקשה שיסייעו לעורך הדין שייצגו בבית המשפט קמא בהגשת ערעור. לאחר ניהול מגעים בדבר ייצוגו, נבחר בא-כוחו הנוכחי לייצגו במסגרת הליך הערעור. המבקש מוסיף וטוען כי ההליך נסוב על סוגיות ומחלוקות עסקיות, חשבונאיות ומיסויות סבוכות ומורכבות ביותר, הכרוכות בבירור מהלכים פיננסים במשך שמונה שנות פעילות עסקית ענפה של החברות. לאור היקף המסמכים העצום ולאור מורכבות הסוגיות, לא ניתן יהיה – כך על פי הנטען - להגיש את הערעור במועד הקבוע בדין. משיב 6 מסכים לבקשה.

2.

משיב 1, כונס הנכסים של קבוצת החברות, מתנגד לבקשה להארכת מועד. הוא טוען כי אין כל טעם מהותי להאריך את המועד להגשת ההליך. נטען כי נסיבותיו האישיות של המבקש, אין בהן כדי להקים "טעם מיוחד" להאריך מועד הקבוע בחיקוק. לדבריו, הואיל ובכוונת המבקש להגיש את הערעור בשיתוף פעולה עם עורך הדין שייצגו בבית המשפט קמא, כלל לא ברור מדוע נדרש המבקש לארכה בת חודשיים ימים לשם הגשת הערעור מטעמו. כן נטען כי בא-כוח הנוכחי של המבקש ייצגו בהליכים משפטיים אחרים, ומכל מקום רצונו להחליף ייצוג אינו אירוע חיצוני שאינו בשליטת המבקש. נטען כי אף הטעמים בדבר מורכבות ההליך, אין בהם כדי לבסס "טעם מיוחד". משיב 1 מציין עם זאת כי ככל שהמבקש ישלם לקופת הכינוס את מלוא הכספים בהם חויב על פי פסק הדין, לא יתנגד הוא למתן ארכה להגשת ערעור. הסכמה מותנית זו באה, כך נטען, בשל החשש שהמבקש, בהעדר כל תשלום על פי פסק הדין, ינצל את זמן הארכה להעלמה וטשטוש עקבות נכסיו.

3.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש טעם מיוחד למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). צודק המשיב 2 בטענתו כי חילופי ייצוג, כשלעצמם, אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד, וכך אף לחץ הזמנים היכול להיווצר עקב כך בהכנת החומר המשפטי הנדרש לפתיחת ההליך. ספק גם אם יש בטענה בדבר מורכבות ההליך כדי להצדיק את הארכה שהתבקשה. יש לזכור כי ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות.

4.

יחד עם זאת, במקרה דנן הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת הליך, ובשל כך אף הוארך ארעית המועד להגשת ההליך. בנסיבות אלה, על פני הדברים לא נראה כי למשיב 1 נוצרה ציפייה כי לא יוטרד עוד בהליכי ערעור. כמו כן, בשים לב למהות ההליך ולפגרת הקיץ בבתי המשפט, משך הארכה שהתבקש אינו ארוך במיוחד, ואין בו כשלעצמו כדי לגרום לעינוי דין משמעותי למשיב 1. אוסיף, כי מאחר שכידוע אין בהיעתרות לבקשה להארכת מועד כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, לא נהיר לי חששו של המשיב 1 כי זמן הארכה ינוצל להברחת נכסים מצד המבקש. כל עוד לא עוכב ביצוע פסק הדין, רשאי המשיב 1 לפעול למימוש פסק הדין, בין אם הוארך המועד להגשת ערעור ובין אם לאו.

5.

בנסיבות אלה, כאשר מחד גיסא הטעמים שהובאו בבקשה אינם מצדיקים, כשלעצמם, את האיחור בהגשת ההליך, ומאידך גיסא לא התגבשה אצל המשיב 1 ציפייה לגיטימית לסופיות הדיון, באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המידתית היא לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות מתאימות . בהקשר זה נתתי דעתי גם למשמעות הקשה של פסק הדין עבור המבקש, דבר המגביר את המשקל שיש ליתן לאינטרס שלו במיצוי זכות הערעור במסגרת איזון האינטרסים הכולל לאורו נבחנת בקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, המועד להגשת ערעור מוארך עד ליום 1.9.2008. המבקש ישלם למשיב 1 שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. החלטה זו תתויק בתיק הערעור, לכשיפתח.