בש"א 548/10 מזל נהרי נ. יואל אייזנברג

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות שופט. עיינתי בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין (ובכלל זה בתגובה לתשובה שמיום 8.10.10), ומסקנתי היא כי דין הבקשה להדחות. אין חולק כי המערערת איחרה. ההחלטה נשוא ההליך הומצאה לה, לדבריה, ביום 6.1.10, והבקשה הוגשה ביום 20.1.10, מעבר לסד 10 הימים שבדין. גם אם אניח כי אכן המערערת שאינה מיוצגת, טעתה כפי דבריה באשר לזמן שעמד לרשותה להגיש ערעור, עדיין לא מצאתי במקרה זה להאריך את המועד. כך הדבר, בשל שני טעמים:

2.

ראשית , המערערת הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר (בהחלטה אחרת, וזאת ביום 6.1.10), בית המשפט קמא ביקש בתגובה כי המבקשת תבהיר אם הוגש ערעור פסלות שופט (החלטה מיום 11.1.10), המערערת השיבה, (ביום 12.1.10), כי לא הוגש ערעור פסלות וכי היא עומדת על מתן החלטה בבקשה לעיון חוזר. ואכן, בית המשפט קמא דן בבקשה זו ודחה אותה. קשה ליישב התנהלות זו עם ערעור הפסלות דנן. משידעה המערערת על דחית בקשת הפסלות, לא רק שהודיעה שאין היא מערערת אלא ביקשה כי אותו המותב ייתן החלטה בבקשה אחרת שהגישה. נתון זה מעורער קושי של ממש באשר לקיומה של עילת פסלות או למצער ויתור עליה. שנית , נראה כי סיכויי ההליך לגופו אינם גבוהים במידה המצדיקה הארכת המועד. מרבית הטענות בבקשת הפסלות ובערעור נסובות סביב החלטות דיוניות של בית המשפט שאין בהן כשלעצמן עילת פסלות לפי הכללים שחלים בנדון. גם הנסיבות המתוארות בכל הנוגע לדיון שנערך בלשכה; ונוכחות בני הלוויה של המערערת (או היעדרם), אין בהם על פניו עילת פסלות לא כל שכן עילה לערעור פסלות, והכל לצרכי ההליך שלפני.

3.

התוצאה היא, לפיכך, כי דין הבקשה להארכת מועד, להדחות. בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.