בש"א 5488-23 בש"א 5488-23

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' פלקס) בפש"ר 19257-08-16 מיום 7.3.2023, בגדרה התיר בית המשפט למשיב 1, הנאמן על נכסי המערער (להלן: הנאמן), לפעול למכירת בית המגורים של המערער (להלן: ההחלטה).

בבקשה נטען כי המערער ביקש מבא-כוחו הקודם להגיש ערעור על ההחלטה סמוך לאחר שניתנה, ולא הבין כי בחלוף הזמן המועד להגשת הערעור חלף. כן נטען כי הליכי חדלות פירעון מתנהלים אף בעניינה של רעיית המערער, וכי המערער עושה כל שביכולתו כדי להסדיר את חובותיו וחובות רעייתו מבלי לאבד את בית המגורים. המבקש מוסיף וטוען כי פינוי רעייתו מביתה מעורר קשיים רבים לנוכח מצבה הבריאותי.

הנאמן מתנגד לבקשה. בתשובת הנאמן נטען כי מדובר באיחור ממושך, של למעלה מחודשיים מאז חלוף המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי. כן נטען כי הבקשה הכוללת טענות עובדתיות אינה נתמכת בתצהיר. הנאמן מוסיף כי לאחר מתן ההחלטה, המבקש ורעייתו נתנו הסכמתם לדו"ח הנאמן שהוגש בהסכמה ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 29.3.2023, בו אף הוסכם על מועד פינוי בית המגורים. הסכמה זו, כך נטען, מהווה ראיה לכך שהמבקש זנח את כוונתו להגיש ערעור על ההחלטה. לבסוף, נטען כי הבקשה אינה מעלה טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת.

לאחר העיון בטענות הצדדים, לא מצאתי להיעתר לבקשה למתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי.

בבקשה נטען באופן כללי בלבד כי המבקש "לא הבין כי בחלוף הזמן המועד להגשת ערעור חלף והוסיף לפנות לב"כ בעניין זה". טענות המבקש בנדון אינן ברורות ואינן מפורטות כנדרש, רב בהם הנסתר על הגלוי, והן אינן נתמכות בתצהיר כנדרש. כך למשל, לא הובהר בבקשה באיזה מועד חדל בא-כוחו הקודם של המבקש לייצגו ובאיזה מועד החלה לייצגו באת-כוחו הנוכחית. כמו כן, בבקשה לא פורט מדוע, חרף בקשותיו של המבקש, נמנע עורך דינו מהגשת ערעור במועד. לבסוף, הבקשה כלל אינה מתייחסת להתפתחויות המאוחרות יותר המתוארות בתשובת הנאמן, בדבר הגעת הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין, לרבות הסכמה בדבר מועד הפינוי של בית המגורים, ולכך שהסכמות אלה מלמדות על כך שהמבקש זנח את כוונתו לערער על פסק הדין.

על רקע כל האמור לעיל, דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.