בש"א 5532/01 יחיאל נ. גרבש נ. הכונס הרשמי

המערער, שהוכרז כפושט רגל הגיש בקשה למתן רשות ערעור כנגד מספר החלטות שניתנו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת תיק פשיטת הרגל. עניינן של החלטות אלו הוא בעיקר אישור מכירת דירתו של המערער, כפי שהוסכם על-ידי הנאמן לנכסי המערער (להלן: הנאמן), כונס הנכסים לדירה – שמונה לבקשת הנושה המובטח – וכונס הנכסים הרשמי. וזאת, בניגוד לעמדתו של המערער שהתנגד לאישור המכר.

יוער, כי הגם שספק אם היה למערער, כחייב, מעמד באותם דיונים בבית-המשפט המחוזי – שכן, ככלל בא הנאמן בנעליו של פושט הרגל – ניתנה לו הרשות לומר את דברו.

במסגרת בקשת רשות הערעור, נדרש המערער להפקיד עירבון בסך 10,000 ש"ח, ובקשתו להפחתת סכום העירבון שנקבע נדחתה. בדחותו את הבקשה קבע רשם בית-משפט זה, כי סכום העירבון שנקבע הינו נמוך יחסית, כי בקשתו של המערער להפחתת סכום העירבון נטולת בסיס עובדתי מספק, וכי הטענה לפיה המערער הינו דל אמצעים הינה רופפת וקלושה.

המערער הגיש בקשה לעיון חוזר, שנדחתה אף היא.

מכאן הערעור שבפניי, בגידרו טען המערער, בין היתר, כי אין בידיו האמצעים להפקיד את העירבון. מנגד טען הנאמן, כי ברשות המערער סכומי כסף גדולים ונכסים רבים.

יוער, כי המערער ביקש להגיב על תשובת הנאמן, ואולם מאחר ולא המציא בקשה זו לצד השני, ועל-כן לא איפשר את קבלת תגובתו, בקשתו להגשת תגובה לתשובת הנאמן נדחית.

יש לדחות את הערעור. שכן, רשם בית-המשפט קבע, על-יסוד החומר שהובא בפניו, כי המערער לא ביסס את טענתו לפיה אין בידיו להפקיד את העירבון. עיינתי בטענות המערער – שברובן מופנות כלפי הנאמן בנושאים שאין להם כל קשר לעניין העירבון – ולא מצאתי בהן עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשם.

הערעור נדחה, איפוא.