בש"א 5537-22 בש"א 5537-22

1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לאיחוד הדיון בת"א 67962-06-22 ות"א 19690-08-22 המתנהלים במאוחד בבית המשפט המחוזי מרכז, עם הדיון בת"א 855-10-20 והדיון בת"א 23275-08-20 המתנהלים במאוחד בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו.

תמצית הרקע העובדתי ותיאור ההליכים מושא הבקשה

2.המבקשת היא חברה ישראלית המצויה בשליטתו של הזמר עומר אדם. המשיבות 2-1 הן חברות זרות המאוגדות בארה"ב, והמצויות בשליטת משפחתו של המשיב 3 (יחדיו, להלן: ורסו). ורסו היא בעלת הזכויות במותג משקפי השמש ומשקפי הראייה "Verso", ולה סימן מסחר רשום בישראל (להלן: המותג). המשיבה 4 (להלן: אופטיקנה) היא חברה ישראלית הפועלת בתחום האופטיקה בישראל.

3.כעולה מהבקשה ומנספחיה, במהלך חודש נובמבר 2018 התקשרה המבקשת עם ורסו בהסכם לשיווק משקפי ורסו בישראל ומיתוגן באמצעות הזמר עומר אדם (להלן: הסכם פאי). בהמשך, בחודש מאי 2019, התקשרה ורסו עם אופטיקנה בהסכם הפצה למכירת מוצרי המותג בחנויות הרשת. משלא הושגו התוצאות העסקיות המקוות, ניהלו הצדדים משא ומתן בהתייחס לאפשרות להתקשר בהסכם משולש, ולפיו יהיו ורסו, אופטיקנה והמבקשת שותפות במותג בישראל, ותינתן לאופטיקנה הרשאה לעצב ולייצר מוצרים שימכרו תחת המותג בישראל (להלן: ההסכם המשולש). הצדדים אינם חלוקים על כך שההסכם המשולש לא נחתם בסופו של דבר, אך לטענת המבקשת ואופטיקנה – עליה חולקת ורסו – הוא בעל תוקף מחייב. לטענת ורסו, אופטיקנה החלה לייצר משקפיים תוך שימוש במותג, ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

4.על רקע האמור, הגישה ורסו, ביום 11.8.2020, תביעה נגד אופטיקנה (ת"א 23275-08-20), בה עתרה לפיצויים כספיים בסך 13.6 מיליון ₪ וכן למתן צווי מניעה שונים שיאסרו על אופטיקנה לעשות שימוש במותג, וכן על כל התקשרות עם המבקשת או עומר אדם בקשר לפרסום מוצרים כלשהם בתחום משקפי השמש או משקפי הראייה (להלן: תביעת ורסו). אופטיקנה הגישה מצדה, בגדרו של הליך זה כתב תביעה שכנגד.

בהמשך, בחודש ספטמבר 2020, פתחה ורסו בהליך בוררות בארה"ב נגד המבקשת ועומר אדם מכוח תניית בוררות שנקבעה בהסכם פאי (להלן: הליך הבוררות). בהליך הבוררות טענה ורסו, כי המבקשת ועומר אדם הפרו את הסכם פאי בכך שפעלו עם אופטיקנה ליצור, לשווק ולמכור את משקפי המותג ללא אישורה.

5.המבקשת מצידה הגישה ביום 1.10.2020 תביעה נגד ורסו (ת"א 855-10-20), בה עתרה למתן סעדים הצהרתיים ולפיהם היא בעלת 33% או 55% מהזכויות במותג ורסו; לסעדים כספיים בסך של כ-8 מיליון ₪ בשל פגיעה במוניטין ואבדן רווחים; וכן לסעד של מתן חשבונות (להלן: תביעת המבקשת). בהמשך, עתרו המבקשת ואופטיקנה לאיחוד תביעת ורסו ותביעת המבקשת, ולצירופה של המבקשת כנתבעת נוספת בתביעת ורסו. בית המשפט המחוזי בתל אביב נעתר לבקשות אלו בהחלטותיו מיום 6.1.2021 (החלטת הצירוף) ומיום 19.1.2021 (החלטת האיחוד). עוד דחה בית המשפט המחוזי את בקשת ורסו להורות על עיכוב ההליכים בתביעות המיוחדות בשל הליך הבוררות, וכן את בקשת המבקשת להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות (החלטה מיום 28.4.2021).

6.ביום 25.2.2022 ניתן פסק בוררות חלקי לטובת ורסו, בגדרו ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשת ליטול חלק בפעילות עסקית מתחרה הנוגדת את הסכם פאי. פסק הבוררות תוקן ביום 23.6.2022, ותוקף צו המניעה הוארך עד ליום 5.8.2023. משניתן פסק הבוררות המתוקן, הגישה ורסו ביום 30.6.2022 בקשה לאישורו לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 67962-06-22), ואילו המבקשת הגישה ביום 8.8.2022 בקשה לביטולו (ת"א 19690-08-22). הדיון בבקשות אלו אוחד אף הוא.

טענות הצדדים

7.המבקשת עותרת לאיחוד הדיון בתביעת ורסו ובתביעתה (להלן: התביעות המאוחדות), עם הדיון בבקשת ורסו לאישור פסק הבוררות ובבקשתה לביטולו (להלן: בקשות האישור והביטול). לטענתה, התובענות מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, שעה שהן מבוססות על מסכת עובדתית זהה, עניינן באותה מערכת הסכמית, ישנה השקה בין בעלי הדין ואף נתבעים בהן סעדים זהים. בהקשר זה טוענת המבקשת, בין היתר, כי קיימת חפיפה בין הסעדים להם עתרה ורסו בתביעות המאוחדות לבין הסעדים שהוקנו לה בפסק בוררות החוץ, שאת אישורו היא מבקשת כעת. לטענת המבקשת, משאלו הם פני הדברים, איחוד הדיון בתובענות יקדם יעילות דיונית, וימנע התדיינות כפולה והכרעות סותרות. עוד צוין כי אופטיקנה מסכימה לבקשה.

8.ורסו מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה על הסף, שעה שהיא הוגשה כחודש וחצי לאחר שנפתח ההליך לאישור פסק הבוררות. כן טוענת ורסו כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה, הואיל והשאלות העובדתיות והמשפטיות בהליך אישור פסק הבוררות שונות בתכלית מאלו המתעוררות בתביעות המאוחדות. בהקשר זה טוענת ורסו כי התובענות מתנהלות במסגרת דיונית שונה, שעה שבקשות האישור והביטול מתנהלות לפי תקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), התשל"ח-1978. בגדרם של הליכים אלו, בית המשפט אינו דן בתוכן פסק הבוררות הזר ואינו מוסמך לשנותו, אלא אך לאשרו או שלא לאשרו אם הצליח המתנגד לבקשת האישור להוכיח כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 5 לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958. לנוכח האמור, טוענת ורסו כי איחוד ההליכים יוביל דווקא לסרבול הדיון ולפגיעה בזכויותיה. ולבסוף, מפנה ורסו להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.4.2021 בתביעות המאוחדות, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו חוסם לניהול הליך הבוררות הזר, תוך שנקבע כי ורסו רשאית לקדם את הליך הבוררות. משכך נקבע, נטען כי ממילא לא עולה חשש להכרעות סותרות בין התביעות המאוחדות לבקשות האישור והביטול, ולא קיים טעם לאיחודן.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון, דין הבקשה להידחות.

עיון בבקשה ובתיקי בית המשפט שבענייננו מעלה, כי חרף המסכת העובדתית המשותפת, אין מדובר בתובענות המעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות. התובענות המאוחדות הנדונות בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו הן תביעות אזרחיות הנסבות על עילות תביעה חוזיות, נזיקיות וקנייניות, בעוד שהבקשות הנדונות בבית המשפט המחוזי מרכז עניינן בהליך לאישורו, או ביטולו, של פסק בוררות זר. מדובר בהליכים המעלים שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות, ולא מתקיים חשש ממשי לכפל התדיינות או להכרעות סותרות. מדובר בהליכים שאופיים שונה, המתבררים במסגרת דיונית שונה, ושאיחודם אך עלול להוביל לסרבול כלל ההליכים ולעיכובם. לפיכך, לא נמצא טעם המצדיק בירורם במאוחד.

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקשת תשלם למשיבים 3-1 את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.