בש"א 5571/04 מינהל מקרקעי ישראל נ. שאול זמר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 11.2.04, והומצא למבקש, הוא מינהל מקרקעי ישראל, ביום 12.2.04. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 13.6.04. עולה מן הבקשה, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נשוא הבקשה שבפניי, הטיל על המבקש, ועל גורמים נוספים, אחריות נזיקית כלפי משיבים 7 – 8, וחילק את האחריות ביניהם. הגורמים הנוספים שהוטלה עליהם אחריות, הם המשיבים 1 – 6, ערערו לבית המשפט בערעורים נפרדים על פסק הדין. מתברר, כי ביום הגשת הבקשה שבפניי הוגש ערעור שכנגד על ידי המבקש, והבקשה שבפניי הוגשה מטעמי זהירות, נוכח חשש מפני אפשרות שייקבע, כי העלאת הטענות שהמבקש מבקש להעלות – ובמרכזן טענת התיישנות – טעונה ערעור עיקרי, להבדיל מערעור שכנגד.

יוצא, כי תחילה יש לדון בשאלה האם הערעור שכנגד הוגש כדין. אם כך הדבר, אין צורך בדיון בבקשת הארכה.

המבקש הגיש ערעורים שכנגד בכל אחד מן הערעורים שהוגשו בפרשה: ע"א 3102/04, ע"א 2990/04, ע"א 3194/04. הטענה לפיה דין הערעור שכנגד להמחק הועלתה על ידי המשיבות 7 – 8 בהליך שבפניי. משיבות אלה טוענות, כי הערעור שכנגד מופנה נגדן. הואיל ולא הגישו ערעור, לא ניתן לטענתן להגיש נגדן ערעור שכנגד. אין מחלוקת של ממש, כי בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות, הערעור שכנגד אמנם מופנה כנגד משיבות אלה. כך גם הטענות לגבי הנזק ולגבי גובה הפיצויים שנפסקו. על פי ההלכה המשפטית המושרשת, לא ניתן להגיש ערעור שכנגד כנגד מי שלא הגיש ערעור. במצב זה, אין המבקש רשאי להגיש ערעור שכנגד ובו טענה לעניין האמור. שונה הדבר ביחס לטענות שבערעור שכנגד, הנוגעות לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים בידי בית המשפט המחוזי. טענות המבקש לעניין זה מופנות כנגד המערערים בהליכים הנזכרים, וניתן גם ניתן להעלותן במסגרת ערעור שכנגד.

נוכח מסקנה זו, יוצא כי יש צורך להכריע בבקשת הארכה שבפניי, שכן אין הערעור שכנגד יכול לעמוד, לגבי חלק ממשי מן הטענות המועלות בו. נראה לי, כי יש במקרה זה טעם מספיק להעתר לבקשת הארכה. בקשת הארכה הוגשה כחודשיים וחצי לאחר הגשת שלושת הערעורים הנזכרים. אין בערעור אותו מבקש המבקש להגיש כדי להרחיב במידה של ממש את חזית ההתדיינות בין הצדדים. במצב זה, חלה במקרה זה ההלכה, לפיה קיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד, באותו עניין עצמו, מהווה טעם מיוחד למתן ארכה להגשת ערעור (ראו בש"א 2140/02 קידן תכנון הנדסי של מבני בטון בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית ואח', תקדין עליון 2002 (2) 1497, והאסמכתאות שם). נראה גם, כי בכל מקרה יהיה המבקש רשאי להעלות את הטענות המועלות בערעור אשר מבוקשת ארכה להגשתו, כתמיכה לערעורים שהוגשו ממילא. במצב זה, ובהינתן העובדה שהמבקש הוא ממילא בעל דין בהליכים אלה, לא צפויה כל פגיעה במשיבות 7 – 8 ממתן הארכה המבוקשת, ויש בה כדי לאפשר לכל בעלי הדין לשטוח באופן מלא את טענותיהם בפני בית המשפט, על מנת שזה יוכל להכריע בשאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים.

התוצאה היא, כי ניתנת ארכה כמבוקש. המזכירות תפתח תיק ערעור חדש על יסוד הערעורים שכנגד שהוגשו. התיק יועבר ללא דיחוי למחלקה המשפטית לשם הוצאת צו בדבר סיכומים בכתב, בהתחשב במועד הדיון הקבוע ליום 13.4.05.

החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.