בש"א 559/97 גולדשטיין יצחק נ. חברת הרשפינקל ובניו

המבקש זכה בתביעה כספית שהגיש נגד המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 12915/88). המבקש והמשיבים ערערו על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום: המשיבים ערערו על קביעת חבותם ואילו המבקש ערער על כך שהסכומים שנפסקו לו נפסקו בערכים דולריים וביקש כי ייפסקו לו סכומים שקליים עליהם תתווסף ריבית. עוד טען המבקש, כי בית משפט השלום לא פסק לו סכום הולם עבור הוצאות ושכר-טרחת עו"ד. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י. גולדברג, א. א. לוי וא. משאלי) דחה את ערעורם של המשיבים וקיבל את ערעורו של המבקש, כך שחייב את המשיבים בתשלום ריבית דולרית. בית המשפט לא מצא לנכון לשנות את סכום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין שנפסק למבקש בבית משפט השלום, אך חייב את המשיבים בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דינו בערעור.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה טוען המבקש, כי היה על בית המשפט קמא לקבוע את החיוב כלפיו בערכים שקליים ולהוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית. עוד הוא טוען, כי גם לשיטתו של בית המשפט קמא נותרה אי-בהירות באשר לאופן חישוב הריבית על הסכום המגיע לו מיום הגשת תביעתו ואילך. לטענתו, אין ניתן להבהיר נושא זה על-ידי תיקון טעות קולמוס לפי סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי, כי בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית המצדיקה ערעור שני ברשות (ראה ר"ע 108/82 חניון חיפה נ' מצת-אור בע"מ , פ"ד לו (3) 123). שאלת אופן הצמדתו של חיוב אינה שאלה מסוג זה. הפיצוי שנפסק למערער נפסק בהסתמך על הערכת שמאי בדבר גובה דמי שכירות בתקופה אליה התייחסה תביעתו של המבקש. שומה זו נקבה בערכים דולריים, ובפסק דינו של בית משפט השלום אין רבותא לעניין זה. (השווה: ע"א 178/89 זינגר נ' ג'ורג' , דינים כד 504; ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון, פריבס , פ"ד מו (4) 586). גם בקשתו של המבקש להבהרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה מסוג הבקשות שבשלהן ניתנת רשות ערעור.

הבקשה נדחית.