בש"א 5607/17 רונן דבח נ. עמותת בני ברוך קבלה לעם

המבקשים עותרים למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בו הכריע בשאלת ההוצאות לאחר שתביעה שהגישה נגדם המשיבה נדחתה בהסכמה.

הבקשה ולצידה הודעת ערעור הוגשו באיחור של יומיים. על פי הנטען איחור זה נגרם מחמת טעות במניין הימים. המבקשים הדגישו כי בבית המשפט המחוזי היו מיוצגים בידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי וכי הגישו בקשה להרחבת ייצוג והמתינו להחלטתה, וכי לאחר שבקשתם נדחתה היה עליהם להיערך להכנת הודעת הערעור בכוחות עצמם.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובת המבקשים, סבורה אני כי הכף נוטה להיעתרות לבקשה (ובמאמר מוסגר אציין כי בנסיבות העניין לא מצאתי להתיר טיעונים נוספים מטעם המבקשים לצורך הבקשה שלפניי, כמבוקשם, שכן די בטיעונים שנפרשו בבקשה, בתגובה ובתשובה).

המבקשים טעו כאמור במניין הימים, ומובן כי ראוי היה להימנע מטעות זו, וכי גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש לברר את הדין החל ולהקפיד על הגשת הליכים במועד הקבוע בדין. כן לא נעלם מעיני כי עניינו של הערעור הוא חיוב בהוצאות, ולפיכך המשוכה הניצבת בפני המבקשים בערעור גבוהה, ויש ליתן לכך משקל.

יחד עם זאת, מן הצד השני של המתרס יש ליתן משקל בענייננו לכך שהמבקשים אינם מיוצגים (כאמור לטענתם המתינו תחילה להחלטת הלשכה לסיוע משפטי, מה ש"קיצר" את פרק הזמן שהיה נתון להם להכנת הערעור, ויצוין כי בניגוד לאמור בתגובת המשיבה ממכתב הלשכה לסיוע משפטי שצורף עולה כי ההחלטה נשלחה למבקשים לפני הגשת הבקשה); לכך שמשך האיחור קל (כאמור - יומיים); וכן לכך שעניין לנו בערעור בזכות. נסיבות אלו מטות את הכף לטעמי לקבלת הבקשה, וזו מתקבלת אפוא.

בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בעניינו של ההליך ובכך שהמבקשים יוצגו בהליך קמא בידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, לא ייעשה צו להוצאות.