פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5617/08 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקשים:
1. פדהצור לגזיאל
2. גבריאל לגזיאל
3. בנימין לגזיאל
4. לאה נח
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ולבניה בני ברק
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
1.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה הוגשה ביום 23.6.08. עניינה של הבקשה מוסב על ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (מפי כב' השופט י' זפט) מיום 30.4.08, בו התקבלה תביעת המשיבה לקבלת צו למסירת חזקה בחלק מחלקת המבקשים (להלן: פסק הדין). לטענת המבקשים הטעם לאיחורם בהגשת הבקשה הוא שטרם התקבלה החלטת בית המשפט קמא בבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנוסף, טענו המבקשים כי אין מ דובר באיחור ניכר וכן כי המשיבה ידעה על כוונתם להגיש ערעור זה לכל המאוחר ביום 17.6.08, עת פנו אליה המבקשים על מנת לקבל את הסכמתה לבקשה זו. לבסוף, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים, בעיקר מכיוון שבית המשפט קמא סירב ללא הצדקה - לפי הנטען -
לאפשר להם להגיש חוות דעת מומחה לעניין הנזק שייגרם לרכושם עקב ההפקעה. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בכך שתלויה ועומדת באותו עניין בקשה לעיכוב ביצוע אין משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, ולו משום שאין בקבלתה או בדחייתה בכדי להשפיע על חובתם של המבקשים להגיש את ערעורם – או בקשה להארכת המועד להגשתו –
במועד הקבוע לכך. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי ההליך נמוכים, שכן כל טענות המבקשים מוכוונות כנגד הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא בפסק דינו.
2.
לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי יש לקבל הבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות שנגרמו למשיבה בגינה. אין חולק כי המבקשים איחרו בהגשת הליך זה וממילא נדרש "טעם מיוחד" לשם כך. אמת, הטענה כי העיכוב בהגשת ההליך מקורו בהמתנה להחלטה בעניין עיכוב הביצוע אינה מן החזקים, שכן לא ברור מדוע לא פנו המבקשים עוד קודם לכן לבית משפט זה, בייחוד בשים לב להבדל הברור שבין עיכוב ביצוע פסק-דין לבין השגה על תוכנו במסגרת ערעור. למרות זאת, סבור אני כי יש לקבל הבקשה שלפני כאמור לעיל. זאת, שכן האיחור בו מ דובר
אינו מן המשמעותיים בנסיבות המקרה (6 ימים), כאשר המשיבה יודעת עוד משלב מוקדם יותר – בבקשה לעיכוב הביצוע – על הכוונה לערער, ואף נעשתה פנייה אליה בחלוף 4 ימים מן המועד שבדין, וכן בשים לב למהות ההליך בעניין הנדון. התוצאה הראויה לדידי, באיזון בין כלל השיקולים שלפניי, ובכלל זה זכות הערעור, הינה הארכת המועד תוך חיוב המבקשים בהוצאות שנגרמו למשיבה בגין הצורך בהליך זה. זאת, גם בשים לב לסיכויי ההליך המצדיקים הארכת המועד לדידי, והכל כעולה בין היתר מנימוקי הערעור שהומצאו ביום 18.8.08, לפי החלטתי בנדון.
3.
הבקשה להארכת המועד מתקבלת אפוא. ההליך יתקבל לרישום בכפוף להמצאת המבקשים אישור על תשלום שכר טרחת עורך-דין למשיבה, בסך של 2,000 ₪, והכל לא יאוחר מיום 15.9.08.
ניתנה היום, ב' באלול תשס"ח
(2.9.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם