בש"א 567/00 פראשאת חג'אזי נ. שר הפנים

בפני בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות.

1.המבקשים-העותרים 1-2 הם הורי המבקשת-העותרת 3 (ילידת 1978). המבקשים 1-2 , שהם תושבי יהודה ושומרון במקור, זכו (יחד עם בני משפחתם) למעמד של תושבי קבע בישראל, מכח פעולתם כסייענים של גורמי הבטחון. הם מתגוררים בישראל. בשנת 1996 ביקש המבקש מס' 1 כי יוענק למבקשת מס' 3 מעמד של תושבת מכח איחוד משפחות. לאחר מסכת התכתבויות עם גורמים שונים הודע לבא כוח המבקשים (באוקטובר 1998), כי הבקשה סורבה. בא כוחם של המבקשים שב ופנה בבקשה לעיון מחדש. הוא לא נענה וב- 20.1.00 הוגשה העתירה. בית המשפט כב' השופט ע' ר' זועבי) הורה על מתן תשובת המשיב. בטרם חלף המועד להגשת תשובה זו הודיעה באת כח המשיב, כי "אחרי שהוסרה ההתנגדות הבטחונית בעניינה של העותרת 3, אין עוד מניעה להנפיק לה רשיון לישיבת קבע בישראל". לפיכך הוגשה הבקשה שבפני. בבקשתו מציין בא כח המבקשים כי מאז שנת 1996 שב ופנה למשיב בפניות ובבקשות (15 במספר), כי רק הפניה לבית המשפט היא שהביאה לפתרון הבעיה וכי מעולם לא היתה מניעה בטחונית ממשית לאיחוד המבוקש. המשיב משאיר את שאלת פסיקת ההוצאות לבית המשפט. תוך שהוא מגלה, כי לאמיתו של דבר הוסרה המניעה הבטחונית לאיחוד המשפחות עוד בשנת 1997, אלא שככל הנראה בשל תקלה לא נמצא אצל המשיב רישום בעניין זה קודם לכן.

2.הדברים מדברים בעד עצמם: המבקשים 1-2 וילדיהם (למעט המבקשת מס' 3) זכו למעמד של תושבי קבע זה מכבר. לא היתה מניעה (לכל הפחות מאז שנת 1997) להקניית מעמד כאמור גם למבקשת מס' 3. פניותיהם המרובות של המבקשים ובאי כוחם בענין זה לא זכו (עד אוקטובר 1998) למענה ענייני ורק הגשת העתירה היא שהביאה ליישור ההדורים ולמתן הסעד המבוקש - כשנתיים או שלוש מאוחר מדי. בנסיבות אלו, ובהתאם לפסיקתו של בית המשפט בסוגייה (וראו: בג"ץ 842/93 אלנסאסרה נ' שר השיכון , פ"ד מח (4) 217; בג"ץ 4821/98 נעמתי

מוחמד רג'בי נ' שר הפנים , לא פורסם) זכאים המבקשים להוצאותיהם. בהתחשב במחדלי המשיב המתוארים לעיל מחד גיסא ובעובדה שעם הגעת העניין לבית המשפט הוסדר ענינם של המבקשים במהירות (ובלא שהתקיים דיון בעתירה) מאידך גיסא אני מחייב את המשיב לשלם למבקשים את הוצאותיהם בסך 9,000 ש"ח.