בש"א 5767/97 מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר של א"י ובלתי מפלג נ. נכסי ז

המבקשת פנתה ביום 14.7.96 לבית המשפט המחוזי בחיפה בהמרצת פתיחה (ה.פ. 30046/96), לאחר שגילתה כי המשיבה 2 הגישה ביום 22.9.93 תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשיבים 6-8 (ת.א. 656/93) ובו ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הסכם שנחתם בין המשיב 3 למשיבים 6-8, בהתיחס לנכסי מקרקעין מסוימים, הינו בר תוקף ומחייב את בעלי הנכסים בהם מדובר, וכי ב25.10.93- הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה לפיו, בין היתר, יעבירו המשיבים 6-8 את הנכסים האמורים על שם חברה חדשה שהם יהיו בעלי המניות היחידים בה, וימכרו את אחזקותיהם במניות החברה למשיבה 2. המבקשת טענה בכתב התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי כי ברשות בא כוחה ייפויי כוח בלתי חוזרים שניתנו לו בשנת 1964 לצורך רישום והעברת הנכסים האמורים על שם המבקשת. לטענת המבקשת, מניות החברה שהוקמה בעקבות ההסכם בין המשיבים 3 ו6-8- נרשמו על שם אנשים שאינם בין החיים מזה שנים רבות, מבלי לידע את בית המשפט על כך, והיא טענה כי המשיבים עשו יד אחת בחוסר תום לב על מנת לנשל אותה מזכויותיה בנכסים אלה. לפיכך ביקשה המבקשת מבית המשפט המחוזי בחיפה מספר בקשות, בין היתר לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 656/93. בעקבות טענת הנתבעים 1-4 לפיה בית המשפט המחוזי בחיפה אינו מוסמך לבטל פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ופעולות שנעשו מכוחו, פנתה המבקשת גם לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 1121/97) וביקשה את ביטול פסק הדין שניתן בת.א. 656/93.

כעת פונה המבקשת לבית משפט זה בבקשה שיורה על איחוד הדיון בתיק ה.פ. 30046/96 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, עם ת.א. 1121/97 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ויקבע באיזה בית משפט ידונו שני התיקים. בבקשתה מציינת המבקשת כי המקרקעין נשוא התובענה נמצאים בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בחיפה. לפי תצהירו של בא כוחה, נמצאים שני התיקים במצב מקדמי. בבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשו כתבי הגנה אך טרם התקיים דיון כלשהו, ובבית המשפט המחוזי בחיפה נקבעו מועדי ישיבת קדם משפט ל26.10.97- ושמיעה בדצמבר 97'.

המשיבים 1-7 מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים 1,2,6,7 כוונת מתקין התקנות בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- לא היתה לתת סעד לתובע אחד שהגיש מספר תובענות בנושא אחד נגד אותם נתבעים. הם טוענים כי בית המשפט המחוזי בחיפה החליט ב21.7.97- כי נתונה לו הסמכות לדון בביטול פסק הדין וכי לאחר החלטתו זו היה על המבקשת להחליט באיזה הליך תבחר, ולמעשה לא נזקקה לפניה לבית משפט זה. גם למשיבים 3-5 טענות דומות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המונח לפני, החלטתי לדחות את הבקשה לאיחוד הדיון. אכן, לאחר קבלת החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר סמכותו לבטל פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים - לא היתה עוד סיבה למבקשת להשאיר על כנו גם את ההליך שנפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים, הליך שהנימוק הראשוני לקיומו היה, כפי שהמבקשת עצמה ציינה - זהירות מצדה לאור חוסר בטחונה לגבי סמכות בית המשפט המחוזי בחיפה. בנסיבות אלו, לא הצביעה המבקשת על הטעם שבקיומם של שני הליכים זהים ומקבילים, לא כל שכן על הטעם שבאיחודם.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות המשיבים 1,2,6,7 בסך 2,000 ש"ח, והוצאות המשיבים 3-5 בסך 2,000 ש"ח.