בש"א 5795/98 ג'ימי אלגריסי נ. יהודה אוחיון

1.ביום 6.1.98 הגישו המבקשים ביחד עם תובע נוסף תביעה כספית כנגד המשיב לבית משפט השלום בחיפה. על פי הנטען בכתב התביעה המשיב הינו אחי אשתו של המבקש 1 (סעיף 3 לכתב התביעה). ביום 27.1.98 החליט רשם בית משפט השלום בחיפה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה וכי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בחיפה. המשיב לא תקף את החלטתו של הרשם בכל הקשור לסמכות העניינית אלא הגיש בקשה להעברת הדיון בטענה שהסמכות המקומית לדון בתביעת המבקשים מסורה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ולא לבית המשפט בחיפה. בקשת המשיב נדחתה ותביעת המבקשים הועברה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 3660/98).

2.ביום 1.7.98 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקשים לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א. 69136/98). שתי התביעות נסובות לכאורה סביב אותה מסכת עובדתית והן מעוררות לכאורה שאלות משפטיות זהות. כיוון שכך פנו המבקשים לבית משפט זה על מנת שיורה על העברת הדיון בתביעה הכספית שהגיש המשיב בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ואיחודו עם תביעתם של המבקשים התלויה ועומדת בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. המבקשים הגישו את בקשתם בהסתמך על תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

3.המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי על פי תקנה 7 הנ"ל אין לבית משפט זה סמכות להורות כמבוקש בבקשה. המשיב מציין כי על פי תקנה 7 ניתן להורות על העברת דיון ואיחוד תיקים רק מקום שמדובר באותן ערכאות שיפוטיות ואילו במקרה דנן התביעות הוגשו לשתי ערכאות שיפוטיות שונות. יחד עם זאת מציין המשיב כי אם מטעם כלשהו ימצא בית המשפט כי יש בידו הסמכות להורות על העברת הדיון ואיחודו כמבוקש בבקשה, או אז יתבקש בית המשפט להורות על העברת התיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. הנימוקים לעמדתו של המשיב הם בעיקרם הנימוקים שהעלה בבקשתו להעברת תביעת המבקשים מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בנוסף לכך מציין המשיב כי הסמכות העניינית לדון בתביעתו מסורה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט לענייני משפחה, הואיל והמבקש 1 אינו בן משפחתו של המשיב כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1(2)(ו) לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה1995- (להלן: "החוק"), שכן הינו בן זוגה של אחות המשיב.

4.המבקשים, בתגובתם לתשובת המשיב מציינים, כי מקור הסמכות להורות על העברת הדיון ואיחוד כמבוקש בבקשה זו מצוי בהוראת סעיף 6(ב) לחוק. המבקשים שבים ומציינים כי הסמכות העניינית לדון בתביעתם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.

5.עיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובתגובת המבקשים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעיף 1(2) לחוק קובע כי בענייני משפחה כהגדרתם בחוק תיכלל גם "תובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו, או נגד עזבונו של בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". סעיף 1(2)(ו) לחוק קובע כי בן משפחתו של התובע לעניין סעיף קטן 2 הנ"ל יכלול גם את "אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו". אין מחלוקת כי תביעתם של המבקשים הינה תובענה בענייני משפחה כהגדרתה בחוק. כמו כן נראה כי אין מחלוקת כי תביעת המשיב אינה תביעה בענייני משפחה כהגדרתה בחוק. אכן, צודק המשיב בטענתו כי לבית משפט זה אין סמכות, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, להורות על העברת תביעתו מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. סמכותו של בית משפט זה להורות על העברת דיון, מכוח תקנה 7 הנ"ל, מוגבלת להעברת הדיון לבתי משפט בעלי אותן סמכויות. העברת הדיון בתביעת המשיב מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית המשפט לענייני משפחה ואיחודה עם תביעת המבקשים התלויה ועומדת בבית המשפט לענייני משפחה, אינה אפשרית איפוא מכוחה של תקנה 7 הנ"ל.

6.בנוסף לאמור לעיל לא ימצא למבקשים רווח והצלה בנסיונם להתלות בהוראת סעיף 6(ב) לחוק כמקור הסמכות לקבלת בקשתם. הוראת סעיף 6(ב) לחוק מעניקה לנשיא בית המשפט העליון או למשנה לנשיא סמכות להורות על העברת תובענות בענייני משפחה שהוגשו באיזורי שיפוט שונים. דא עקא, שבענייננו תביעת המשיב אינה תביעה בענייני משפחה, ולפיכך לא ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 6(ב) הנ"ל.

7.בה בעת, נראה כי דרך המלך במקרה שבפני תהא בפניה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 6(ה) לחוק (ומבלי להביע כל עמדה בעניין זה לגופו). בית המשפט יוכל לשמוע את טענות הצדדים בעניין זה (לרבות טיעוני המשיב האמורים בתשובתנו מיום 30.12.98).

אשר על כן דין הבקשה, בכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל, להידחות.