פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5837/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשת:
מדינת ישראל- משרד הבריאות
נ ג ד
המשיבות:
1. אושרת שקואי
2 קופת חולים כללית
בקשה להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
בקשה זו הוגשה לאחר שבהחלטה מיום 28.7.2013 הוריתי על מחיקת ערעור שכנגד שהגישה המבקשת (בגדר ע"א 7521/12) בקובעי כי משלא עמדה לה זכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.9.2012, לא היתה רשאית היא להשיג עליה גם בדרך של ערעור שכנגד. משנמחק הערעור שכנגד עותרת המבקשת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה.
לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה.
ראשית, משך האיחור בהגשת ההליך ניכר ביותר (הבקשה הוגשה ביום 12.8.2013, כשבעה וחצי חודשים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, ואף הערעור שכנגד (אשר הוגש בטעות) הוגש כחודש לאחר שזה חלף).
איחור ניכר זה נבע מכך שלאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי המבקשת בחרה שלא להשיג, באותו שלב, על "ההחלטה האחרת" שניתנה בעניינה, ונמלכה בדעתה רק לאחר שהסתבר לה כי המשיבה 1 החליטה להשיג על פסק-הדין החלקי שניתן בגדרה. ואולם באותה נקודת זמן התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבה 1 כי לא תאלץ לנהל כעת הליך ערעורי ביחס ל"החלטה האחרת", לפחות עד לתום ההליך בבית המשפט קמא. יצוין כי המבקשת לא הבהירה בבקשה מדוע אם כטענתה קיימת חשיבות במתן הכרעה ביחס ל"החלטה האחרת", נוכח "החשיבות המהותית במניעת דיון סרק בתביעה שדינה להידחות", לא הגישה הליך ערעורי עצמאי במועדו (ובמנותק מההליך שהגישה המשיבה 1), וככל שביקשה להגיש הליך ערעורי רק אם יוגש ערעור על ידי המשיבה 1 על פסק הדין החלקי היה עליה, לכל הפחות, להגיש בתוך המועד בקשה למתן ארכה, ובכל מקרה לא יכולה היתה היא להניח שהמשיבה 1 לא תגיש ערעור מטעמה (מה גם שעיון באתר "נט המשפט" מלמד כי עוד ביום 20.9.2012 הודיעה באת-כוח המשיבה 1 כי היא שוקלת להגיש ערעור על פסק הדין החלקי).
שנית, המבקשת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הטעות בדין - אשר בשלה האיחור בהגשת ההליך כה ניכר - הינה טעות "שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.1.2012)).
שלישית, נוכח העובדה שההחלטה עליה מעוניינת המבקשת להשיג הינה "החלטה אחרת" אשר "תיבלע" בפסק-הדין הסופי אשר יינתן בסופו של יום, הרי שטענותיה של המבקשת ביחס אליה שמורות לה ובאי מתן ארכה אין כדי לסגור את דלתות בית משפט זה בפניה מלהעלותן.
איני סבורה כי בטיעון היעילות אותו העלתה המבקשת - אשר כלל לא ניתן לקבוע בשלב זה כי יש בו ממש שהרי בשלב הראשוני אין מקום להורות על איחוד של ערעור ובקשת רשות ערעור נוכח המסלול הדיוני השונה שלהם והעובדה שבקשת רשות ערעור נדונה ככלל בפני דן יחיד - יש כדי להטות את הכף כנגד משקלם המצטבר של הטעמים המפורטים לעיל. אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום ליתן למבקשת ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, והבקשה נדחית אפוא.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,500 ש"ח.
החלטתי מיום 28.7.2013 בע"א 7521/12 והחלטה זו תתויקנה בתיקי השופטים בע"א 7521/12.
ניתנה היום, ו' בחשון תשע"ד (10.10.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת