פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5883/03
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
המבקשת:
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נ ג ד
המשיבים:
1. רונן אסרף
2. חן וולף
בקשה להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.
ברקע הבקשה עומדים הליכים המתנהלים בין הצדדים בבית משפט השלום. הליכים אלה נוגעים לתביעת פיצויים שהגיש המשיב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. הליך ערעורי שהוגש בשאלת האחריות הסתיים בפסק דין של בית המשפט המחוזי, שניתן ביום 11.5.03. בפסק הדין האמור הוחזר הדיון לבית משפט השלום, לצורך הכרעה בסוגיה מסויימת, הנוגעת לעניין האחריות. בהמשך לכך, הוגשה בקשת ארכה בהסכמה, אשר נתקבלה כמבוקש, להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק הדין הנ"ל, עד לחלוף שלושים ימים לאחר מתן פסק דינו המשלים של בית משפט השלום, שיינתן לפי הנחיות בית המשפט המחוזי.
בית משפט השלום נתן את פסק דינו המשלים ביום 30.5.04. בפסק הדין נקבעה אחריות המבקשת לפצות את המשיב. בהמשך לכך, הוגשה הבקשה שבפניי, ביום 11.7.04, ובה מבקשת המבקשת כי תינתן לה ארכה נוספת להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה, על פסק הדין מיום 11.5.03, עד לחלוף 30 ימים לאחר סיומם של ההליכים בבית משפט השלום. הליכים אלה נוגעים עתה, מטבע הדברים, לשאלת גובה הנזק.
ביחס למצב דברים דומה נאמר בפסיקה, כי
"ככלל אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בעניין גובה הפיצויים (ראו למשל: רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח נ' רפאל שטיין (לא פורסם)). הדין עשוי להיות שונה מקום בו מוגשת תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, שאז הקביעה המוקדמת בשאלת קיומה של אחריות, ובפועל בשאלה אם האירוע הנדון הוא 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק - עשויה לקבוע את המסלול הדיוני כולו; במקרה זה עשויה להיות תועלת בהכרעה בשאלה דוקא בשלב מוקדם."
(דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 6905/01 בית החולים סורוקה נ' גזית, דינים סב 812).
על רקע זה, ביקשתי את התייחסות הצדדים לשאלה, האם נוכח הלכה זו, יש מקום למתן הארכה המבוקשת אם לאו, בנסיבותיו של העניין המסויים. לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, נראית לי עמדת המבקשת מעמדת המשיבים. אכן, במקרה זה מדובר בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, אין מדובר במקרה של בעיית סיווג בין עילה לפי חוק הפיצויים לבין עילה לפי פקודת הנזיקין, ועל כן דומה כי המקרה נופל לגדר הרישא של הפיסקה דלעיל, ולא למסגרת הסיפא. היינו, המקרה קרוב יותר למקרה הרגיל של תביעת נזיקין, בה ניתנה הכרעה בשאלת האחריות. במצב זה, אף עשויה הארכה לייתר את הצורך בהליך ערעורי נוסף, בהתאם לתוצאות ההתדיינות בשאלת גובה הנזק.
הבקשה מתקבלת. ניתנת ארכה כמבוקש. המבקשת תעדכן בהתפתחויות בהליך בבית משפט השלום עד ליום 1.1.05. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום,
ט"ז באלול התשס"ד (2.9.04).
עודד שחם
ר ש ם