בש"א 5904/06 יוסי טאייב סרוליק נ. כונס הנכסים הרשמי-מחוז חיפה

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות בקשה שנייה שהגיש המבקש למתן צו כינוס נכסים. ההחלטה נתנה ביום 17.5.06. הבקשה הוגשה ביום 13.7.06. בבקשה נטען כי המבקש זקוק לזמן נוסף להגשת בקשתו. בבקשה לא צוין המועד בו הומצאה למבקש חלטת בית משפט קמא. המשיב התנגד לבקשה.

2.

בהחלטתי מיום 19.9.06 התבקש המבקש להבהיר מתי הומצאה לו החלטת בית משפט קמא. המבקש לא פעל בהתאם להחלטתי. בהחלטתי מיום 29.10.06 אפשרתי למבקש להסיר את מחדלו. בתגובת ב"כ המבקש נטען, בין היתר, כי ההחלטה לא הומצאה למבקש ולפיכך ספק אם היה כלל צורך להגיש בקשה למתן ארכה. בהחלטתי מיום 13.11.06 התבקשה תגובת ב"כ המשיב לטענת המבקש בדבר העדר המצאה.

המשיב טען כי אין לקבל טענה זו וכי לא קיים טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור. בהחלטתי מיום 23.11.06 התבקש עו"ד מחול, אשר ייצג את המבקש בהליך שהתנהל בפני בית משפט קמא, להבהיר מתי הומצאה לו החלטת בית משפט קמא. בהודעת עו"ד מחול נמסר כי התיק נלקח ממנו על ידי המבקש וכי מידע זה אמור להיות בתוך התיק. בתגובת ב"כ המבקש להודעה זו, מיום 28.2.07, צורפה הודעת עו"ד מחול לפיה אין הוא זוכר אם פסק הדין היה בתוך התיק. בהודעה נטען כי לטענת המבקש, התיק לא כלל את פסק הדין נשוא הבקשה והוא לא ידע על קיומו עובר לקבלת התיק. ההודעה לא נתמכה בתצהיר מטעם המבקש.

3.

לאחר שלא עלה בידי לברר את מועד המצאת ההחלטה באמצעות פנייה לב"כ הנוכחי של המבקש ולב"כ הקודם של המבקש, מבירור ישיר עם מזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה עלה כי ההחלטה הומצאה לב"כ הקודם של המבקש, עו"ד מחול, ביום 22.5.06. בהחלטתי מיום 8.3.07 התבקש המבקש להגיב על כך. בתגובה להחלטתי (שנתנה אף היא, לאחר מתן התראה על מחיקת התיק מחוסר מעש), הבהיר ב"כ המבקש כי אכן בבדיקה נוספת במזכירות בית המשפט המחוזי הוברר לו כי ההחלטה הומצאה לעו"ד מחול, ולפיכך הבקשה הוגשה באיחור. יחד עם זאת, ביקש המבקש לאפשר לו להגיש ערעור על מנת שיוכל להוכיח את מכלול טענותיו בנדון.

4.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ההחלטה אם להאריך את המועד במקרה זה או אחר היא למעשה איזון בין המגמה להקפיד על קיום הליכים במועדם, המבוססת, בין היתר, על זכותו של בעל דין לסופיות הדיון וכן על האינטרס הציבורי בתפקודה התקין של הרשות השופטת, לבין הצורך להתחשב באינטרסים אחרים המצדיקים סטייה ממגמה זו (ראו: בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל , תק-על 2004(4), 499). במקרה דנן, בשים לב לטיבו של ההליך ולאורך האיחור, יתכן כי מלכתחילה היה מקום לשקול בחיוב את הבקשה למתן ארכה. אולם, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, איני סבורה שראוי להעדיף את האינטרס של המבקש למתן ארכה על פני האינטרסים של המשיב ובית המשפט לסופיות הדיון. כמובהר לעיל, ב"כ המבקש התבקש על ידי, באופן חזור ונשנה, להבהיר מתי הומצאה הבקשה למבקש. חרף האמור, מאמצי בעניין זה העלו חרס וזאת למרות שניתן היה לברר את מועד המצאת ההחלטה באופן פשוט ביותר, על ידי פנייה מתאימה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כפי שנעשה בסופו של דבר, אולם לא על ידי המבקש. נוכח התנהלות המבקש, חלף זמן רב ממועד מתן ההחלטה של בית משפט קמא עד שהוברר מועד המצאת ההחלטה. דעתי היא, שאין מקום להיעתר לבקשת ארכה מקום בו היעתרות לבקשה מאפשרת השהיית מתן תוקף של פסק דין סופי לתקופה כה ארוכה מקום שאין כל עילה המצדיקה זאת. לכך אוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם מצדיקים היעתרות לבקשה. בית המשפט ביסס את החלטתו, לפיה המבקש פעל בחוסר תום לב ביצירת חובותיו, על ממצאים עובדתיים שהיו לפניו, ובכגון אלה אין בית משפט שלערעור מתערב בנקל. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, בשל טיב ההליך, איני עושה צו להוצאות חרף התנהלות המבקש.