בש"א 595/21 דיויד אמיד נ. פקיד שומה ירושלים 1

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.12.2020 בע"מ 57111-03-16, ע"מ 57139-03-16, ע"מ 56990-03-16, וזאת עד ליום 6.4.2021.

לפי האמור בבקשה, המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 28.1.2021, אולם בצדק טוען המשיב, כי על ענייננו חלות תקנה 137(א) ותקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ועל כן המועד האחרון להגשת ערעור חל, למעשה, ביום 14.2.2021 (המשיב ציין, כנראה עקב טעות, כי המועד האחרון חל ביום 10.2.2021). הבקשה הוגשה ביום 26.1.2021, דהיינו, למעלה משבועיים בטרם חלף המועד להגשת ערעור.

בבקשה נטען, כי המבקשים התפנו לבחון את פסק הדין, לרבות השלכותיו הכספיות, רק לאחר שהמשיכו להתנהל הליכים בבית המשפט קמא בכל הנוגע לפרסומו של פסק הדין. עוד מוסיפים המבקשים, כי נוכח היקף הערעור ומורכבותו, דרוש להם פרק זמן נוסף להשלמת הערעור, ולכך יש להוסיף את האילוצים הנובעים מהסגר שהוטל עקב נגיף הקורונה, אשר מקשים על עבודה סדירה ורצופה. עוד הוסיפו המבקשים, כי המשיב התנה את הסכמתו למתן ארכה בהסדרת תשלום ההוצאות שנפסקו ותשלום המס הנובע מפסק הדין. בינתיים שולמו ההוצאות, המשיב 3 שילם את המס ואילו המבקשים 2-1 יסדירו את חובם על פי דין, וממילא אין לקשור את מתן הארכה עם פירעון החובות הנובעים מפסק הדין.

המשיב טוען בתשובתו, כי המבקשים הציגו בבקשתם תמונה עובדתית בלתי נכונה, דבר העומד בעוכרי בקשתם. בין היתר, טוען המשיב, כי כאשר פנו המבקשים לקבלת עמדתו ביחס לבקשה, הניחו לפניו נוסח שונה של הבקשה מזה שהוגש לבית המשפט. כן נטען, כי לצורך גיבוש עמדתו ביחס לבקשה, ביקש המשיב להבהיר האם חוב המבקשים הוסדר, ולא התנה את הסכמתו בכך, אולם חלף מענה ענייני, הגישו המבקשים בקשה זו. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ובפרט בנוגע להשפעת מגפת הקורונה על הצורך בהארכת המועד. עוד טוען המשיב, כי בין פרסומו של פסק הדין לבין בחינתו אין ולא כלום. כן נטען, כי אופן תיאור הדברים בנוגע לבקשת המבקשים 2-1 לפריסת החוב אינו מדויק. לאחר כל אלה, טוען המשיב, כי אינו מתנגד לכך שתינתן למבקשים הארכת מועד בת ששה ימים, המשקפת תקופה שבה "המתינו" לתשובת המשיב.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, ראיתי להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד. הבקשה נסמכה, כאמור, על שני טעמים מצטברים: מורכבותו של פסק הדין וכן היעדר עבודה רציפה בשל מגבלות הסגר שהוטל עקב מגפת הקורונה. צודק המשיב כי הטענות לקשיים שנגרמו עקב הסגר לא נתמכו בתצהיר. כמו כן, שעה שעמדו לרשות המבקשים 60 ימים להכנת הערעור (ולא 45 ימים כפי שסברו בתחילה), הרי שגם משקלו של הטעם בדבר מורכבות ההליך נחלש. בהקשר זה יצוין, כי אין בכך שהתקיימו הליכים בנוגע לפרסום פסק הדין כדי להשפיע על מועד הגשת הערעור. מן העבר השני, הבקשה הוגשה בטרם חלוף המועד להגשת הערעור, דבר המאיין את אינטרס ההסתמכות לסופיות הדיון, וכן יש ליתן משקל לכך שמדובר בערעור בזכות. אם נוסיף לכך את נימוקי הבקשה בדבר הקושי בעבודה רציפה עקב הסגר, אף שלא נתמכו בתצהיר, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה, אך באופן חלקי בלבד. הערעור יוגש בתוך 30 ימים ממתן החלטה זו, קרי, עד ליום 9.3.2021.

משנעתרתי לבקשה באופן חלקי, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

דבר הארכה יצוין בפתח הערעור, ככל שיוגש, והחלטה זו תצורף לו כנספח.