פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5950/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקש:
עו"ד יהונתן בוטח
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ישראל גבל
2. שותפות עו"ד שפאר סיטון
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, בתביעות שהגיש המבקש נגד המשיב. בית משפט השלום דחה את תביעות המבקש נגד המשיב בעילת פרסום לשון הרע (ת"א 3192/06 ו-ת"א 5139/06), בגין התבטאויות שונות של המשיב אודותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין של בית משפט השלום מפורט ומנומק היטב ומבוסס על ממצאים עובדתיים התומכים במסקנות המשפטיות. משכך, נדחה ערעור המבקש.
2.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 14.5.2008 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 2.7.2008. לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לו ביום 29.5.2008. עוד נטען, כי בית המשפט קמא דחה את ערעור המבקש בלא הנמקות ועל כן הגיש המבקש ביום 25.6.2008 בקשה לפיה ינמק בית המשפט קמא את פסק דינו. בבקשה שלפניי הוא מבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור ב-30 ימים לאחר שתינתן החלטת בית המשפט קמא בבקשה להנמקת פסק הדין. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין מנומק כיאות, ומבוסס על קביעות עובדתיות גרידא לפיהן קיים השתק פלוגתא בין המבקש לבין המשיב, וכי ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעות מסוג זה.
3.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש טעם מיוחד על מנת ליתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נקודת המוצא היא כי יש להגיש את ההליך במועד. יחד עם זאת, קיימות נסיבות בהן מוצדק להאריך את המועד, נוכח קיומו של הליך "תלוי ועומד" באותו עניין. יש בכך טעם במקרים בהן ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת ההליך או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלו, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד, והיא יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו, בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). עם זאת, אין מ דובר בהארכת מועד אוטומטית. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. בהקשר זה ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד. ישנה גם חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד, כמו גם למסגרת הזמן המשוערת בה הוא עתיד להיות מוכרע.
4.
על יסוד אמות מידה אלה, יש לבחון את נסיבות העניין שבפנינו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להנמקת פסק הדין. בקשה זו, חרף היותה הליך "תלוי ועומד", אינה יכולה להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד, בשל הספקות בעצם קיומו של הליך של בקשה להנמקת פסק דין, הליך שאינו מוכר בסדרי הדין, והן משום הנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר. ככלל, אם סבור בעל דין כי נפלה טעות בפסק הדין, עליו להגיש הליך ערעור במועד (השוו, בש"א 5012/01 יעקובוביץ נ' לרנר (לא פורסם, 11.7.2001)). בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. לכך יש להוסיף, כי הערעור בבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שלא נמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. ספק רב בעיני אם טענות המבקש, הנסובות על טעויות עובדתיות, מצדיקות הליך ערעורי ב"גלגול שלישי", הניתן כידוע במשורה. במצב דברים זה, נוכח מהותו של ההליך שהוגש לבית המשפט המחוזי ונוכח סיכויה הקלושים של הבקשה לרשות ערעור, לא מתקיים "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.
הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, י' בתמוז תשס"ח
(13.7.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת