פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
60/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. סאלם עודה אבו סבייח
2. ראשיד בן סאלם אבו סבייח
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל
2. עלי בן סאלם אבו סבייח
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי באר-שבע (ע"א 1139/08). בפסק-הדין דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית-משפט השלום באר-שבע אשר הורה על סילוק ידם של המערערים מהמקרקעין נשוא הערעור וכן אסר עליהם לשוב ולתפוס חזקה במקרקעין אלה, לעבדם ולבצע בהם שינוי כלשהוא. פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 27.10.2009 במעמד הצדדים. המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על-פי דין היה 26.11.2009. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.1.2010.
2.
לטענת המבקשים, העיכוב בהגשת הבקשה לרשות ערעור נבע ממחלת המבקש שמנעה ממנו לטפל בענייניו, ומכך שהמבקש הינו קשיש שאינו בקי בהלכות משפט וממשל ומתקשה בניהול הליכים משפטיים. עוד נטען כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים וכי נוכח זכות הגישה לערכאות יש מקום למתן אורכה. המשיבה 1 (המדינה) נתבקשה להגיב לבקשה והיא מתנגדת לה.
3.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהוגש על-ידם, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות ממכלול הטעמים שלהלן: ראשית , הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור. מדובר באיחור ניכר אשר לא ניתן טעם מיוחד להצדקתו. הטענה בדבר מחלת המבקש אשר מנעה ממנו לנהל את ענייניו לא גובתה באסמכתא מתאימה, מלבד תצהיר של המבקש 1 לפיו מצב בריאותו "אינו תקין". הטענה הנוספת לפיה המבקש 1 הינו קשיש שאינו מבין בהלכות משפט וממשל אף היא אינה מקימה טעם מיוחד בנסיבות העניין, בין היתר בהתחשב בעובדה שהמבקשים היו מיוצגים בהליך בפני בית-המשפט המחוזי ואף בהליך שלפניי. יוער כי בבקשה להארכת מועד לא הוצג כל הסבר מדוע נמנע מן המבקש 2 להגיש את הבקשה במועדה. שנית , סיכויי בקשת רשות הערעור נראים על-פני הדברים נמוכים. המדובר בערעור ב"גלגול שלישי" על פסק-דין המבוסס ברובו על קביעות עובדתיות. לכאורה, אין בבקשת רשות הערעור כדי לעורר שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.
בהתחשב בכך שעל-פניו מדובר בהליך שסיכוייו נמוכים ונוכח האיחור הממושך בהגשת ההליך שלא ניתן לו טעם ממשי, לא מצאתי הצדקה להיענות לבקשה שלפניי תוך חריגה מן הכלל בדבר סופיות הדיון והצבת גבול להתמשכות ההליכים, ותוך פגיעה בצפיית הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע לפסק-הדין נשוא הבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורך-דין המשיבה 1 בגין ההליך שלפניי בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום, ט"ו באדר
תש"ע (1.3.2010).
דנה כהן-לקח
ר ש מ ת