בש"א 6082/14 שלמה גרינברג נ. שביט אליבא

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 26.6.2014, שבו התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק-דין של בית משפט השלום בתל-אביב.

לאחר עיון בבקשה לא ראיתי להיעתר לה.

ראשית, המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו. שנית, לרשות המבקש עמד זמן לא מבוטל (כחודשיים ומחצה) לצורך היערכות להגשת בקשת רשות ערעור, לרבות – ככל שיחפוץ בכך – נטילת ייצוג. המבקש אינו מסביר כיצד ניצל את הזמן המ מוש ך הזה, וכל טענתו היא כי עורכת-דין מסוימת הסכימה (במועד שלא נמסר) ליטול על עצמה את הייצוג "בהתנייה שהמבקש יקבל רשות בית המשפט להארכת מועד". בטענה זו לא סגי כדי להוכיח שהמבקש פעל בשקידה הנדרשת מבעל-דין החפץ להגיש הליך ערעורי (ובענייננו – הליך ב"גלגול שלישי"). זאת ועוד: המבקש עותר לדחיית הגשת ההליך ב- 30 ימים נוספים (עד ליום 19.10.2014), קרי, הוא מבקש להגיש את ההליך כשלושה חודשים ומחצה לאחר המצאת פסק-הדין לידיו (לפי טענתו). איני סבור כי טענה כללית בדבר "נסיבות חיצוניות של הקיץ היוצא דופן הזה", או בדבר הצורך של עורכת-הדין ללמוד את התיק, די בהן כדי להוות "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת. ודוק: ככל שפסק הדין הומצא למבקש בתאריך 4.7.2014, כדבריו, הרי שעדיין עומד לרשותו פרק-זמן להגשת ההליך, ואיני רואה ליתן ארכה נוספת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטה זו תומצא לידי המבקש ללא דיחוי.