בש"א 6112/00 דן נמרוד נ. איתמר נמרוד (קטין)

המבקש הגיש, עוד קודם חלוף המועד לכך, בקשה להארכת המועד לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שניתן בהעדרו.

בבית משפט זה מתבררת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין שניתן, כאמור, בהעדר המבקש. המבקש חושש כי אם תידחה הבקשה, יצא קרח מכאן ומכאן, ולפיכך מבקש כי יתאפשר לו להגיש אז את ערעורו. עם זאת, הוא נמנע מהגשת הערעור במועד "מן הטעם של חסכון עלויות וזמן", שכן אם תתקבל הבקשה לרשות ערעור ותבוטל החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק הדין, יתייתר הערעור.

אינני סבורה כי ראוי להיעתר לבקשה: הנימוק של חיסכון בזמן ובעלויות אינו נימוק מספיק להארכת המועד, ומולו עומד אינטרס סופיות הדיון, וזכותם של בעלי הדין לכך שפסק הדין בערעור יהא סופי וחלוט. הארכת המועד המבוקשת תגרום להתארכות ההליכים יתר על המידה.

זאת ועוד: המבקש לא הבהיר דבר כאשר לסיכויי הערעור, ובנסיבות העניין מתעוררים ספיקות בעניין זה.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה להארכות המועד.

עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה עוד טרם חלוף מועד הגשת הערעור, אני מאפשרת הגשת הערעור חמישה ימים מהמצאת החלטה זו.