בש"א 6158/02 אורנה פאר נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בבקשה להכריז על משכנתא שנרשמה על זכויותיה בדירת מגוריה כבטלה. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה.

ביום 31.7.02 הורתה כב' השופטת ביניש על עיכוב ביצוע, מאחר שהנזק הצפוי למבקשת ממכירת בית מגוריה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין.

כב' השופטת ביניש התנתה את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבויות מתאימות לכיסוי החוב נשוא הדיון, להנחת דעתו של הרשם.

המבקשת טוענת כי די בנכס הממושכן על מנת לעמוד בתנאי האמור. המבקשת מוסיפה ומסבירה כי עקב דלותה הכלכלית אין ביכולתה להפקיד סכום כסף נוסף פרט ל-5,000 ₪.

המשיב סבור כי ערבון כספי בסדר גודל כזה הוא מגוחך. עוד טוען המשיב כי אין בבית המגורים כדי לכסות את מלוא החוב של המבקשת.

הגיון החלטתה של כב' השופטת ביניש מחייב להקל עם המבקשת. מובן כי המונח ערבון "לכיסוי החוב נשוא הדיון" איננו חייב להגיע למלוא החוב, ודי אם יש בו כדי לכסות חלק ניכר מאותו חוב. בנסיבות העניין, ערך בית מגוריה של המבקשת מגיע לכדי 850,000 דולר (לשיטת המבקשת) או לכל הפחות לסכום של 700,000 דולר (לשיטת המשיב). גובה החוב הנטען הוא 4.5 מליון ₪. מובן כי חלוף הזמן מגדיל את הפער בין החוב לבין ערך בית המגורים, שכן שיעור הריבית משיג את עליית ערך המקרקעין. ואולם בכך אין כדי לעקר את המשמעות הנוגעת לערכו של בית המגורים, וניתן לראות בו ערבון מספיק, ובלבד שהמבקשת תפקיד בנוסף סכום של 10,000 ₪. סכום זה יופקד בתוך 21 ימים, שאם לא כן יתבטל הצו. הפגרה אינה עוצרת את מירוץ הזמן.