בש"א 6161/98 א. סופר דרייב בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הומצא למבקשים ביום 9.7.98, ולפיכך המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור, תוך התחשבות בתקופת הפגרה ושביתת עובדי בתי המשפט, חל ביום 28.9.98. טוען בא כוח המבקשים, כי על פי ההודעה שפירסם מנהל בתי המשפט ועל פי ידיעה אישית, סבר כי השביתה במזכירות בית המשפט העליון חלה מיום 1.9.98 ועד ה7.9.98-, ולא רק מיום 3.9.98 כפי שנמסר בהודעה המתקנת שהוציא מנהל בתי המשפט ואשר בא-כוח המבקשים טוען, כי לא ידע עליה. כפי הנטען, בשל כך נגרם איחור בן יום אחד בלבד בהגשת הבקשה, ומן הדין והצדק להיעתר לה.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, למבקשים היה די והותר זמן להגיש את בקשת רשות הערעור במועד, ואם בחרו להמתין עד הרגע האחרון, אין להם להלין אלא על עצמם. לגופו של עניין נטען, כי אין לבקשה יסוד, וזאת למקרא הודעת מנהל בתי-המשפט עליה מסתמך בא-כוח המבקשים, בה צויין כי "בחלק מבתי המשפט... מתקיימת שביתה החל מיום י' באלול התשנ"ח (1.9.98)" וכי "הודעה על סיום השביתה תבוא בנפרד". כמו כן טוען, כי ההודעה הנוספת שפורסמה על ידי מנהל בתי המשפט, שצורפה לבקשה דנן, ניתנה עוד ביום 8.9.98, כעשרים יום לפני תום המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בחיקוק וככזה, נדרשים "טעמים מיוחדים שיירשמו" על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

מששקלתי נסיבות המקרה סבורני, כי ניתן לראות את טעותו של בא-כוח המבקשים במקרה זה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד.

צירוף הנסיבות, של טעותו של בא-כוח המקשת לגבי ימי השביתה שהוכרו לגבי בית המשפט העליון, אשר פורטה ונומקה בתצהיר שהוגש מטעמו, ולאור זאת שביקש להגיש את בקשת רשות הערעור למעשה באיחור של יום עבודה אחד, דבר המדגיש כי לא היה ברצונו לזנוח הגשת הערעור, עולים כדי טעם מיוחד (ראו: ב"ש 31/58, עזבון שמריהו הבר ואח' נ' קולנוע שעריה, פתח-תקוה , פ"ד יב (2) עמוד 897).

הבקשה מתקבלת.

המזכירות מתבקשת לפתוח בקשת רשות ערעור על בסיס כתב הבקשה שצורף לבקשה דנן.

המבקשים ישלמו את אגרת הבקשה לרשות ערעור תוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו. עם זאת, כיוון שהמשיב הגיב לבקשה, אני מחייבת את המבקשים בהוצאותיו בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות מתבקשת להודיע ההחלטה לצדדים טלפונית.