בש"א 6195/15 מרדכי סופר נ. ישראל פרל

1.

בבקשה שבפניי עתרו המבקשים למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.2015. עניינה של ההחלטה בבקשה שהגישו המבקשים בקשר עם הליכי הגילוי במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אותה הגישו נגד המשיבים. בהחלטתו התייחס בית המשפט המחוזי, בין היתר, לתשובה של המשיב 1 לשאלה שנכללה בשאלון מטעם המבקשים, ובהקשר זה קיבל את עמדת המשיב 1 לפיה אין מקום להורות לו להתייחס לנתונים הרלבנטיים לתקופה שקדמה לשבע שנים לפני הגשת התביעה בציינו כי "אין זה רלבנטי לתביעה, מרגע שלא ניתן לתבוע יותר מ-7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה".

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 10.9.2015, ונקודת המוצא ממנה יצאו המבקשים היא כי ההחלטה הנזכרת היא "פסק דין חלקי". כפועל יוצא סברו המבקשים כי במועד הגשת הבקשה טרם חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה, וביקשו כי תינתן להם ארכה עד לאחר שתוכרע בקשה נוספת הנדונה בפני בית המשפט המחוזי בעניין הליכי הגילוי. בנסיבות אלו התבקשו המשיבים להגיש תגובתם לבקשה, ובתוך כך להתייחס לסיווג ההחלטה ולאפשרות ליתן למבקשים ארכה ככל ששגו ביחס לסיווגה.

2.

בהמשך להחלטה זו הגישו המבקשים בקשה להגיש הודעה, בה הבהירו כי אם ייקבע שההחלטה אינה מהווה פסק דין חלקי, אין הם מעוניינים להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה.

בד בבד ובסמוך למועד הגשת בקשה זו הוגשו תגובות המשיבים בהתאם להחלטתי. המשיב 1 וכן המשיבים 2, 4 ו-5 טוענים בתגובות שהגישו כי עמדת המבקשים לפיה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.6.2015 היא פסק דין חלקי בטעות יסודה, כי אין מקום ליתן למבקשים ארכה להגשת הליך ערעורי, וכי למעשה המחלוקת נשוא ההליך התייתרה (והמשיב 1 הפנה בעניין זה לאמור בתגובה שהגיש בעניין בבית המשפט המחוזי).

3.

לאחר עיון בכל החומר שבפניי סבורני כי הצדק עם המשיבים וכי ההחלטה עליה ביקשו המבקשים להשיג היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין חלקי".

טעם הדבר הוא שבהחלטה לא ניתן או נשלל סעד אשר התבקש בהליך, אלא מדובר בהחלטה שניתנה במסגרת הליכי הגילוי והמתווה את אופן יישומם (וביתר דיוק- את היקפה של תשובה לשאלה שנכללה בשאלון מטעם המבקשים). העובדה שבמסגרת ההחלטה קבע בית המשפט כי בתשובה לאותה שאלה אין מקום להתייחס לתקופה הקודמת לשבע שנים לפני הגשת התביעה, ובכך ייתכן וגילה דעתו ביחס לחלק מן המבוקש במסגרת ההליך, אין בה כדי להוביל למסקנתם המשתמעת של המבקשים כי בית המשפט הכריע ביחס לסעד שנתבקש בבקשת האישור (למבחן המנחה לעניין סיווג החלטה כ"פסק דין חלקי" ראו: ע"א 4540/04

מט"ח - מרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך (14.9.2006); ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354, 363-365 (1997); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 107-113 (מהדורה שלישית, 2012)).

4.

נוכח מסקנה זו ובשים לב לעמדת המבקשים, אשר כאמור הודיעו כי אם ייקבע כי לא נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה הם מוותרים על הגשת הליך ערעורי, מתייתר הצורך לבחון האם יש ליתן למבקשים ארכה להגשתו, ובכך למעשה בא ההליך שבכותרת אל סיומו.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבים נדרשו להוצאות בשל הגשת תגובות לבקשת הארכה, שהסתברה כמיותרת ואשר הגשתה נבעה מטעות של המבקשים ביחס לסיווג ההחלטה. על כן, יישאו המבקשים בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבים 2, 4 ו-5 בסכום זהה.