בש"א 6216/05 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת כב' הרשם יגאל מרזל אשר דחה את בקשת המערער לפטרו מהפקדת ערבון.

1.

המערער הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, אשר עניינו בחיובו בתשלום מזונות לבנו החסוי, המשיב 3. גובה הערבון נקבע על סך של 15,000 ש"ח. ביום 14.3.2005, ביקש המערער לפטרו מהחובה להפקיד ערבון. הוא טען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לגייס את הסכום הנדרש. משיבים 1 ו-2 התנגדו לבקשה. הם חלקו על טענת המערער בדבר מצבו הכלכלי, והוסיפו כי סיכויי הערעור אינם טובים. ביום 13.4.2005, הגיש המערער "בקשה חילופית לתשובת המשיבה 1 לעניין הפקדת ערובה להבטחת הוצאות". בבקשה זו, ביקש המערער כי הערבון יקבע על סך של 5,000 ש"ח, ושאלו יילקחו לא מכספו שלו, כי אם מכספי בנו החסוי.

2.

הרשם דחה את בקשת המערער. נקבע, כי "לא ניתן לקבוע חד משמעית כי המבקש אכן בעל רכוש כפי שטוענת המשיבה, או כי הוא קרוב לחוסר כל כפי שטוען הוא. שני הצדדים לא הביאו פרטים מספיקים על מנת להוכיח את טענותיהם, ולא צורפו תצהירים כנדרש... במצב דברים זה לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי לא יכול לעמוד בערבון שנקבע". עוד הוסיף הרשם, כי סיכויי ההליך אינם גבוהים.

3.

על החלטה זו מונח הערעור שלפני. המערער חוזר על טענותיו אותן העלה בפני הרשם - בדבר מצבו הכלכלי וסיכויי בקשת רשות הערעור.

4.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם.

5.

הסכסוך בין הצדדים לפני, אשר נסוב סביב גובה התשלומים שעל המערער להעביר למשיבים לצרכי כלכלתו של בנו החסוי, נע ונד בין הערכאות השונות. ראשיתו, כך נראה, בהליך שהוגש עוד ב-1992 אל בית המשפט המחוזי. הוא נדון בערעור לפני בית משפט זה (ע"א 2468/97 פלוני נ' אלמונית (לא פורסם)). התיק הוחזר אל בית משפט השלום, נדון שוב בערעור בבית המשפט המחוזי, ותלויה ועומדת לפני בית משפט זה, עתה, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". למעשה, על אף היריעה הרחבה שפרס המערער בכתבי טענותיו, בשלב זה ממוקד הדיון בין הצדדים בשאלה לגבי אלו סוגיות הוחזר התיק לבית משפט השלום ולגבי אלו נקבע בין הצדדים ב-ע"א 2468/97 האמור מעשה בית דין. זוהי גם השאלה אשר תעמוד בבסיס בקשת רשות הערעור שהגיש המערער לבית משפט זה. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דחו את עמדת המערער לפיה יריעת המחלוקת נותרה רחבה, וקיבלו את עמדת המשיבים כי עתה, גדר המחלוקת היא מצומצמת יותר. משכך, אין מקום, לדעתי, להתערב בקביעת הרשם כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם מן הגבוהים.

6.

על חובתו של המערער לערוב את הוצאות המשיב עמדתי ב-בש"א 4856/05 סבג נ' סימון (לא פורסם):

"חובת הפקדת הערבון, אם כן, נועדה להבטיח, מחד, את השבת הוצאות המשיב, באם ייצא הוא וידו על העליונה, אולם מכבידה היא, מאידך, על יכולתו של המערער לממש את זכותו לפנות אל ערכאת הערעור... גובה הערבון הוא פרי האיזון בין ערכים אלו...".

עיינתי במסמכים שהגיש המערער בדבר מצבו הכלכלי. ואולם, לאור סיכויי ההליך, ובעיקר לאור התמשכותו, הצורך לערוב כיאות את הוצאות המשיבים אינו מבוטל כלל ועיקר. המערער הציע כי הערבון ימומן מכספי בנו החסוי, המשיב 3, אולם תמהני כיצד ניתן לערוב את הוצאות המשיבים על ידי כספו של אחד מהמשיבים עצמם. על שיקול דעתו של הרשם, בבקשה לפטור מערבון, עמדה השופטת מ' בן-פורת ב-רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. , פ"ד מא (4) 522, 523: "שיקול הדעת, אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע, הוא רחב, והנתונים החייבים להישקל מגוונים הם... יישום כל אלה במקרה נתון אינו מלאכה קלה". בענייננו, אין מקום להתערב בהחלטת הרשם.

7.דין הערעור להדחות.