פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
6232/98
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המ
בקשים
:
הקדש ווקף מוחמד ואיברהים מעו עבד רבו ואח'
נגד
המשיבים
:
1.
עזבון המנוח מוחמד חסין מעו ואח'
2.
חברה קבלנית לבנין מצליח ושות בע"מ
3.
שלמה קול
4.
דוד קול
5.
ברוך קול
6.
ג'רוסלים גולדן גייט בע"מ
7.
מוחמד שדיד - ד"ר
8.
עירית ירושלים
9.
פקיד ההסדר
10.
רשם המקרקעין
11.
נביל ג'עברי - ד"ר
בקשה
להארכת מועד להגשת ערעור
בשם
המבקשים: עו"ד וסים דכוור
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 951/95, מיום 28.6.98. פסק-הדין הומצא לידי בא-כוח המבקשים ביום 30.6.98.
הבקשה שבפני הוגשה ביום 7.10.98, בעוד שהמועד האחרון להגשתה חל ביום 4.10.98. בבקשה נטען, כי בשל תקופת הפגרה, השביתה והחגים נבצר מבא-כוח המבקשים להגיש הערעור. כמו כן נטען, שבחלק מהתקופה היה בא-כוחם באבל בשל פטירת בן משפחה וכן משום שהמבקשים שהו בירדן בזמן הכנת הערעור.
מוסיפים המבקשים, כי מדובר בערעור בעל חשיבות הנוגע לזכויות קנייניות וכי האיחור הינו בן יום או יומיים בלבד.
כל המשיבים, למעט המשיבים 9 ו10-, מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הראו המבקשים קיומם של "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו להאריך להם המועד, כנדרש על-פי תקנה 528 סיפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. נטען, כי הטענות שהובאו בבקשה ובתצהיר הינו סתמיות ואינן יכולות להוות טעם כאמור. לכך יש להוסיף כי לרשות המבקשים עמדה תקופת הפגרה, אשר העמידה את פרק הזמן שעמד לרשות המבקשים על כשלושה חודשים.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, אף אם האיחור הינו איחור קטן, ולו של יום אחד אין בכך בלבד כדי להצדיק הארכת המועד (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995), עמוד 897).
הטיעון המובא בבקשה, כי בשל "הפגרה, השביתה והחגים נבצר מהם להגיש את הערעור", הינו טיעון סתמי, אשר אין בו כדי להוות ולו הסבר סביר לאיחור בהגשת הערעור. כפי שצויין, עמדו לרשות המבקשים כשלושה חודשים תמימים להגשת הערעור. למרות כל אלה, הוגש הערעור במספר ימי איחור. טיעונו של בא-כוח המבקשים, כי היה באבל בחלק מחודש ספטמבר 98, אינו יכול להוות נימוק, הן מאחר שנעדר הוא פירוט והן מאחר שלא חל בסוף התקופה, ולפיכך אינו יכול להסביר את האיחור בהגשה.
לענין הטענה כי מדובר בערעור בעל חשיבות. ראשית יש לציין כי חשיבות הבעיה כשלעצמה, אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת המועד (י. זוסמן, שם, בעמ' 890). מאחר שבמקרה דנן אין בפני ולו הסבר סביר לאיחור בהגשת הערעור אין בטענה זו, אף אם נכונה היא, כדי להועיל למבקשים.
יתר על כן, מקריאת פסק-הדין ומהודעת הערעור, לא שוכנעתי כי סיכוייו של ערעור זה טובים. בהקשר זה יש לציין, כי המבקשים ישבו באפס מעשה משך כשלושים שנה בטרם הגישו תביעתם לבית המשפט המחוזי.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בטבת תשנ"ט
(6.1.99).
מיכל
אגמון, שופטת ר
ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98062320.
P02