בש"א 6432/03 נאות יבנאי 1993 בע"מ נ. ד"ר אורון שמשון מלר, עמליה לדרמן מלר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

ההחלטה נשוא בקשת הארכה ניתנה על ידי הערכאה הקודמת ביום 5.3.03. היא הומצאה לידי המבקשת ביום 19.3.03. בהחלטה קבעה הערכאה הקודמת כי הליך שהוגש לה על ידי המבקשת הוגש באיחור, וקבעה כי ההליך האמור יידחה תוך 14 ימים, אם לא תוגש בקשה כדין להארכת מועד תוך אותו פרק זמן. כן נקבע, כי אם תוגש בקשת ארכה כאמור, ייחרץ גורל ההליך על פי ההחלטה בבקשת הארכה.

המבקשת לא ערערה על החלטה זו. לטענתה, היא לא ראתה טעם בהגשת ערעור, טרם ההכרעה בגורל בקשת הארכה. חלף זאת, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי שתי בקשות ארכה: האחת לנקיטת ההליך הערעורי בבית משפט קמא, והשניה להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה בעניין הארכה. בבקשת הארכה עתרה המבקשת לכך שהמועד להגשת בקשה כאמור יהיה 30 ימים מן ההחלטה בבקשת הארכה של המשיבים. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 25.5.03. המבקשת לא ערערה על ההחלטה האמורה. בקשת הארכה לנקיטת הליך נדחתה ביום 17.6.03.

דין הבקשה להידחות. הארכת המועד המבוקשת טעונה הוכחתו של טעם מיוחד למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה זה, לא הוכח כל טעם מיוחד כאמור. המועד לתקיפת ההחלטה מיום 5.3.03 חלף זמן רב לפני הגשת הבקשה שבפניי. צודקת המבקשת בטענה, כי לאחר מתן ההחלטה האמורה, היתה בידה הבחירה לפנות בתוך התקופה הקבועה בדין לתקיפת ההחלטה על מנת לקבל הארכת מועד, או להגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה. המבקשת פנתה ביום 22.5.03 בבקשת ארכה, אשר נדחתה. במצב זה, היה בידה לתקוף את ההחלטה שדחתה את בקשת הארכה, על ידי הגשת ערעור לערכאה המוסמכת. המבקשת בחרה שלא לעשות כן, והמתינה פרק זמן ניכר עד להגשת הבקשה שבפניי. לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ביום 25.5.03, אשר דחתה את בקשת הארכה להגשת בקשת רשות לערער, ולאחר שחלף המועד לתקיפתה, התגבשה למשיבים חסינות דיונית מפני המשך ההליכים הערעוריים ביחס להחלטה מיום 5.3.03, והם היו רשאים להניח כי החלטה זו אינה עומדת עוד לתקיפה ערעורית. לא ניתן כל טעם מדוע לא הוגש ערעור על ההחלטה מיום 25.5.03, או מדוע השתהתה פניית המבקשת לבית משפט זה בבקשת ארכה עד ליום 14.7.03. במצב זה לא מגלה הבקשה שבפניי טעם מיוחד למתן ארכה, כנדרש.

אציין, כי על פי ההלכה הפסוקה, האפשרות של בעל דין לבחור בין הגשת ערעור לבין הגשת בקשת ארכה לצורך הגשת ערעור קיימת כל עוד המועד להגשת ערעור טרם חלף (בש"א 856/89 בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג(4) 22). ברם, בעת הגשת הבקשה לבית משפט קמא, ביום 22.5.03, חלף המועד להגשת בקשת רשות לערער, ונראה כי גם מבחינה זו התנהלותה של המבקשת מעוררת קושי, המונע אפשרות להאריך את המועד עתה.

אוסיף, כי יש ממש בטענת המשיבים כי בבקשה שבפניי יש מימד ערעורי, הבא להשיג על ההחלטה מיום 25.5.03. ברם, איני יושב כערכאת ערעור על ההחלטה האמורה, ואף לא נתבקשתי להאריך את המועד לשם תקיפת ההחלטה האמורה. מכל מקום, במצב שנוצר בתיק זה, יצרה ההחלטה האמורה מעשה בית דין לעניין (אי) קיומה של עילה לארכה, ומשלא הותקפה במועד והפכה חלוטה, היא מחייבת את הצדדים להתדיינות, ומונעת את הארכת המועד המבוקשת (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים 1995, בעמוד 898). גם על רקע זה, אין מקום לארכה המבוקשת בהליך שבפניי.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 2,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.