בש"א 6437/11 רפאל בן חיים נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (רע"א 4978/11 – א') מיום 15.8.2011 בה נדחתה בקשתו של המערער לפטור אותו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגין בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר 18408-08-09 מיום 28.6.2011.

על הערעור שלפניי חתומה אשת המערער בשמו. כמו הרשם, גם אני לא מצאתי מקום להידרש להשלכות של עניין זה לצורך בקשת רשות הערעור עצמה.

המערער, החי מקצבת נכות לה הוא זכאי בגין 100% נכות נפשית, הוכרז כפושט רגל. במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה ביקש המערער פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. בהחלטת הרשם נקבע, כי אין מקום למתן פטור והוטל על המערער לשלם אגרה על סך 200 ש"ח ולהפקיד עירבון בסך של 2,500 ש"ח. זאת, הן משום שבקשת המערער לא נתמכה בתצהיר והן מאחר ולא הובאה תשתית ראייתית להוכחת היעדר יכולתו הכלכלית. כמו כן ציין הרשם בהחלטתו כי לא שוכנע כי אביו של המערער, אשר סייע לו במסגרת הליך קודם בו נדרש להפקיד עירבון לא יוכל לסייע לו במקרה דנן. לבסוף נקבע כי סיכויי ההליך העיקרי אינם נחזים להיות גבוהים וגם מטעם זה לא היה מקום למתן פטור.

המערער טוען כי שגה הרשם כאשר הטיל עליו תשלום שאינו יכול לעמוד בו. זאת לאור מצבו הנפשי והכלכלי הקשה, אותו ניתן ללמוד מן המסמכים שאכן הביא אודות קצבת הנכות שמקבל והאישור שניתן לו לגבי זכאותו לדיור ציבורי. עוד הוא טוען, כי עצם העובדה שהלשכה לסיוע משפטי הסכימה לייצגו בהליכים מסוימים, לרבות בהליך העיקרי בענייננו, מלמדת על יכולתו הכלכלית הרעועה. לעניין היעדר התצהיר, הוא טוען, כי הוא (ואשתו הטוענת בשמו) אינו עו"ד ואין באפשרותו להכין תצהיר. הוא מסביר כי הלשכה לסיוע משפטי הסכימה לייצגו רק לאחר שיסתיים ההליך דנן – בדבר אגרה ועירבון. המערער מדגיש את חשיבותה של זכות הגישה לערכאות וטוען כי זו תימנע ממנו לחלוטין אם לא יתקבל הפטור אותו הוא מבקש. לעניין סיכויי ההליך הוא טוען כי קיימות ראיות מוצקות לביסוס טענותיו בהליך העיקרי. באשר לקביעת הרשם לפיה לא הוכח כי אביו של המערער אינו יכול לסייע לו בהפקדת העירבון, הוא טוען כי הביא מסמך החתום על ידי אביו ובו נאמר מפורשות כי הוא אינו מעוניין לסייע. בנוסף הוא טוען, כי בקשתו לסיוע מקרוביו וידידיו סורבה. לבסוף טוען המערער כי אין בידו לשלם את הסכום שהוטל עליו מבלי שתיפגע בעקבות זאת זכותם של ילדיו להתקיים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על צרופותיה ובהחלטת הרשם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער טוען טענות רבות כנגד החלטת הרשם, אולם אין בטענותיו כדי להתמודד עם החוסרים שמגלה בקשתו. מקובלת עליי מסקנת הרשם, שלפיה לא הונחה תשתית מספקת להוכחת מצבו הכלכלי האמיתי של המערער. כמו כן לא הובא הסבר המניח את הדעת לכך שהבקשה (וכן הערעור שלפניי) לא נתמכה בתצהיר. המסמכים שצורפו אכן מעידים על מצב כלכלי שאינו טוב, אך לא די בהם כדי להראות את מצבו המדויק של המערער ובכלל זה מדוע לא מתאפשר לו לשלם את הסכום הנמוך שהוטל עליו (סך הכול 2,700 ש"ח). כך למשל נעדרים ממנה תדפיסי בנק של המערער ואשתו. יתרה מכך, מעיון בבקשת רשות הערעור שהגיש המערער, עולה כי אכן מדובר בהליך שסיכוייו לכאורה אינם גבוהים. המערער מבקש לערער על החלטה בה נדחתה בקשה שהוגשה להחלפתו של הנאמן בתיק פשיטת הרגל שלו. משכך, לא קמה הצדקה לפטור אותו באופן מלא מתשלום אגרה ומהפקדת העירבון. הסכומים שנפסקו, שאינם גבוהים, מבטאים איזון ראוי בין זכותו של המערער לגישה לערכאות השיפוטיות לבין האינטרס שבמניעת הליכי סרק והצורך להבטיח את אפשרות המשיבים להשבה בגין הוצאות המשפט שיהיו להם בגין ההליך אותו מבקש המערער להגיש.

אשר על כן, הערעור נדחה, על המערער לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון על פי הסכומים שנקבעו בהחלטת הרשם וזאת תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. אם לא יעשה כן יימחק ההליך או יידחה ללא הודעה נוספת.