בש"א 6439/08 זכריה גלעדי נ. אהרון חיים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטת כבוד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין) לפיה, בשל העדר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים והמשיבים 8-5, התקבלה בקשת המשיבים 4-1 (להלן – המשיבים) למתן פסק דין נגד המבקשים ונדחתה תביעה שכנגד. פסק הדין ניתן ביום 19.3.07 ומשיבים 5 – 8 הגישו בקשה לביטולו היות וניתן במעמד צד אחד. ביום 15.7.2007 החליט כב' הרשם א' אורנשטיין לבטל את פסק הדין כלפי משיבים 5 – 8 בכפוף לתשלום הוצאות, אך לא ביטל את פסק הדין בכל הנוגע למבקשים. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת כב' הרשם, אך משכו אותו (ביום 7.7.2008). הבקשה שלפני הוגשה ביום 20.7.2008. נטען בה כי פסק הדין של כב' הרשם, שנותר על כנו, פוגע בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים וגורם להם עיוות דין. נסיבות אלה עולות, לשיטתם, כדי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. משיבים 5 – 8 מסכימים לבקשה.

2.

המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) מתנגדים לבקשה. מתגובת המשיבים התברר כי כבר ביום 16.4.2007, לפני למעלה משנה, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגיש ערעור על פסק הדין נשוא הבקשה שלפניי. באותה בקשה נטען כי משיבים 5 – 8 הגישו לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק דין של כב' הרשם אורנשטיין, ובמצב דברים זה מן הראוי להמתין להחלטה בבקשה זו. כב' הרשמת ש' ליבוביץ (בהחלטה מיום 27.5.2007) דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה ציינה כב' הרשמת ליבוביץ כי בכל הנוגע למבקשים, פסק הדין ניתן במעמד הצדדים ואינו ניתן לביטול לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נפסק באותה החלטה כי העובדה שמשיבים 5 – 8 הגישו בקשה לבטל את פסק הדין אינה מקימה עילה למתן ארכה להגשת ערעור מצד המבקשים. יחד עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, ניתנה למבקשים אפשרות להגיש ערעור תוך עשרה ימים.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. צודקים המשיבים בטענתם כי הבקשה לוקה בפגם חמור בכך שאין בה זכר לעובדה שבקשה קודמת להארכת מועד על אותו פסק דין נדחתה על ידי כב' הרשמת ש' ליבוביץ. אף לגופם של דברים אין בבקשה ממש. הארכת המועד המבוקשת טעונה הוכחתו של טעם מיוחד למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה זה לא הצביעו המבקשים על טעם כלשהו, לא כל שכן "טעם מיוחד" כאמור. המועד לתקיפת

פסק הדין מיום 19.3.2007 חלף זמן רב לפני הגשת הבקשה שלפניי. בהחלטת כב' הרשמת ליבוביץ הועמדו המבקשים על כך שעליהם להגיש ערעור תוך עשרה ימים ולא להמתין להחלטה בבקשה לביטול פסק דין. מסיבות השמורות עימם, בחרו המבקשים שלא להגיש ערעור בתוך המועד שנקצב. תחת זאת הם המתינו להחלטת כב' הרשם בבקשה לביטול פסק דין. משהחליט הרשם שלא לבטל את פסק הדין ביחס אליהם, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשם, אשר נמחק כאמור. לאחר שניתנה החלטת כב' הרשמת ליבוביץ ולא הוגש ערעור בתוך עשרה ימים, התגבשה למשיבים חסינות דיונית מפני המשך ההליכים הערעוריים ביחס לפסק הדין מיום 19.3.2007 והם היו רשאים להניח כי פסק הדין אינו עומד עוד לתקיפה ערעורית. לא ניתן כל טעם מדוע לא הוגש ערעור ומדוע השתהו המבקשים בפנייה לבית משפט זה. במצב דברים זה, גובר האינטרס בדבר סופיות הדיון והצורך להציב גבול להתמשכות הליכים על פני האינטרס של המבקשים בקיום הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים 1 -4 שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.