בש"א 6449/06 עמית קשר אמת בע"מ נ. דימא קורנאל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית משפט זה, ש' ליבוביץ, מיום 23.4.06 (להלן: ההחלטה). בהחלטה הוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.12.05, לפיה נקבע כי המשיב לא חב כספים למבקשת שכן התחייבותו נתנה עקב הטעייה והפעלת לחץ. עם זאת, חויבה המבקשת בהחלטה בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. על כך השגתה בערעור דנן. המבקשת הגישה בנוסף בקשה לפטור מאגרה ועירבון במסגרת ההליך שבכותרת. בהחלטתי מיום 17.8.06 ניתן פטור מאגרה כמבוקש, ונקבע כי אין חובת ערבון בהליך זה. הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.9.06. בד בבד, ביקשה המבקשת ביום 19.10.06 לצרף תצהיר לבקשה זו. בהחלטתי מיום 24.12.06 הוריתי למזכירות בית משפט זה להמציא את מלוא החומר הקיים בתיק לידי המשיב, ותגובתו התבקשה.

2.

מנהלה של המבקשת הוא אסיר. המבקשת טוענת כי לאור הקשיים בהמצאת החלטות בית משפט לבית הכלא, קיבל מנהלה את החלטת הרשמת לידיו רק בסוף חודש יולי 2006, כפי שקיבל החלטות אחרות בעניינה זמן רב לאחר שניתנו. קיים אף קושי לטענתו בצילום החומר הנדרש לצורך הערעור בבית הכלא, ובשליחת כתביו של מנהל המבקשת אל מחוץ לבית הכלא. בנוסף טוענת המבקשת כי סיכויי ההליך גבוהים, ולפיכך יש להיעתר לבקשתה.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מ דובר

בבקשת סרק שנועדה לגרום לו הוצאות ועינוי דין. המשיב טוען כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אשר הוארך בהחלטה, חלף וכן כי המבקשת לא הוכיחה כל טעם מיוחד שיצדיק את הארכות המועד המבוקשות כעת. המשיב טוען בנוסף, כי סיכויי ההליך העיקרי שמנהלת המבקשת – היינו, בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – הינם קלושים, שכן מ דובר בערעור ב"גלגול שלישי" אשר לא חורג מעניינם הפרטי של הצדדים.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת להידחות. מוכן אני להניח כי ההחלטה אכן הומצאה למבקשת בסוף חודש יולי 2006, כפי טענתה ולאור התצהיר אותו בקשה לצרף לבקשה. לפיכך, ובשים לב לכך שעמדו לרשות המבקשת עשרים ימים לשם ערעור על החלטת כב' הרשמת, מוגשת הבקשה דנן באיחור של שבוע בקירוב, לכל הפחות, בשים לב לימי הפגרה. לא מצאתי בבקשת המבקשת טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, שכן על אף הקשיים הנובעים מהיות מנהל המבקשת נתון במאסר, למעשה חלף למעלה מחודש ימים מאז התקבלה לידיה ההחלטה. אוסיף עוד, כי המבקשת לא פירטה את הקשיים האמורים ואת הניסיונות שנעשו להגיש ההליך במועד. אין די בטענה כללית על היות מנהל המבקשת אסיר. בנוסף, סיכויי ההליך אינם טובים. כב' הרשמת בהחלטתה ערכה איזון מקיף ומפורט בין כל השיקולים הצריכים לעניין ואף הלכה כברת דרך כלפי המבקשת עת האריכה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, הגם שהמבקשת איחרה. בנסיבות אלו ערעור הנסוב רק סביב מרכיב ההוצאות שהוא נמוך למדי אינו בר ממשות וסיכוייו קלושים. לאור כל זאת הבקשה נדחית. לפיכך איני נדרש לדון ביתר בקשות המבקשת.