בש"א 645/22פלוני נ. פלוני

1.

מהו המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון בהליך שתחילתו בבית משפט לענייני משפחה? זו השאלה הטעונה הכרעה בעניין שלפניי.

רקע ועיקרי הטענות

2.

אלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין. ביום 2.9.2021 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בגדרו נדחה, ברוב דעות, ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.2.2020. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. הבקשה הוגשה באיחור, ולכן, המבקשת ביקשה שתינתן לה הארכת מועד להגשתה. הטענה שביסוד בקשת הארכה הייתה כי האיחור בהגשת ההליך הערעורי נבע מסברה שגויה של בא-כוחה הקודם כי ניתן להגיש את בקשת רשות הערעור בתוך 60 ימים, כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ולא בתוך 30 ימים, כאמור בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות לענייני משפחה ). עוד נטען כי טעמים רפואיים שונים מנעו מהמבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. בהחלטה מיום 27.12.2021 דחתה רשמת בית משפט זה את הבקשה להארכת המועד (בש"א 7643/21; כב' הרשמת ש' עבדיאן ). בהחלטת הרשמת נקבע כי טעות בדין ביחס למועד ההגשה אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד בשים לב לחלוף הזמן מאז התקנת תקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע כי הטעמים הרפואיים אינם כאלה המעידים על כך שלא היה באפשרותה של המבקשת ובא-כוחה להגיש את ההליך הערעורי.

המבקשת החליטה לערער על החלטת הרשמת, והגישה את הערעור בחלוף 27 ימים מהמועד שבו הומצאה לה ההחלטה. הערעור לא התקבל למרשם בשל איחור בהגשתו. כתוצאה מכך הגישה המבקשת שתי בקשות: הראשונה , בקשה להעברת הערעור על החלטת הרשמת לשופט (שהיא במהותה השגה על החלטת המזכירות). זו הבקשה נושא הש"א 649/22. השנייה , בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. זו הבקשה נושא בש"א 645/22.

3.

השאלה המרכזית המתעוררת בבקשה הראשונה, ואשר עומדת גם ביסוד ההכרעה בבקשה השנייה, היא זו: האם המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון בבקשה הקשורה להליך שהחל בבית משפט לענייני משפחה הוא בחלוף 15 ימים, כאמור בתקנה 45(ג) לתקנות לענייני משפחה; בחלוף 60 ימים, כאמור בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; או שמא בחלוף 30 ימים, בהיקש מתקנה 45(ב) לתקנות לענייני משפחה?

בשים לב לטענות הדומות שהועלו בגדרי שתי הבקשות ולזיקה ההדוקה ביניהן, ראיתי להכריע בהן במאוחד.

4.

בבקשות שהגישה טענה המבקשת כי היה על המזכירות לקבל את הערעור למרשם. לטענתה, עומד לרשותה פרק זמן של 30 ימים או 60 ימים להגשת הערעור. לשיטתה, ככל שייקבע כי פרק הזמן להגשת הערעור הוא 15 ימים – הרי שיש לקבוע כי ישנה לקונה בחוק, או למצער כי מדובר בטעות משפטית סבירה המהווה "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לטענת המבקשת, תקנה 45(ג) לתקנות לענייני משפחה, אשר קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת רשם הוא 15 ימים, מתייחסת ל" רשם בית המשפט " או רשם ההוצאה לפועל. המבקשת הפנתה לסעיף 3 לתקנות לענייני משפחה, שבו נקבע כי "בית משפט" הוא: "בית משפט לענייני משפחה שהוקם לפי סעיף 2 לחוק...". משילוב הסעיפים נלמד, לטענת המבקשת, כי המועד הקצר של 15 ימים חל רק ביחס לערעורים על החלטת רשם של בית משפט לענייני משפחה ולא רשם של בית המשפט העליון. משכך, המבקשת סבורה כי יש לקבוע שהוראה זו אינה חלה ביחס לערעור על החלטת רשם של בית המשפט העליון, לגביו יחול ההסדר הכללי הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיו המועד להגשת ערעור הוא 60 ימים. לחלופין, המבקשת טענה כי ניתן לראות בהחלטת הרשמת משום פסק דין, ולכן, יש להקיש מהמועד שנקבע בתקנה 45(ב) לתקנות לענייני משפחה, ולקבוע כי פרק הזמן להגשת הערעור הוא 30 ימים.

5.

המשיבים מתנגדים לבקשה. טענותיהם מתמקדות בעיקר בנימוקים מדוע יש לדחות לגופה את הבקשה להארכת המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים טוענים כי נימוקי המבקשת אינם מהווים "טעם מיוחד", וכי ההליכים בין הצדדים, הנוגעים לחלוקת עזבון, מתנהלים שנים ארוכות והגיעה העת להביאם לסיום.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי פרק הזמן לערעור על החלטת רשם של בית משפט זה בבקשה הנוגעת להליך שתחילתו בבית המשפט לענייני משפחה הוא 15 ימים. משכך, מצאתי כי דין טענות המבקשת בהשגה על החלטת המזכירות להידחות. עם זאת, מצאתי כי אי-הבהירות בשאלת המועדים להגשת הערעור עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה להארכת המועד. מספר נימוקים תומכים במסקנה זו, והם יפורטו להלן.

7.

בראשית הדברים ראוי לציין כי במסגרת תיקון תקנות סדר הדין האזרחי וכניסתן לתוקף של התקנות החדשות בשנת 2021, מתקין התקנות לא ראה לאחד את סדרי הדין בהליכים בענייני משפחה ובהליכים בעניינים אזרחיים. בהתאם לכך נקבעו שתי מערכות סדרי דין נפרדות. האחת מתייחסת להליכים אזרחיים והיא מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי. האחרת מתייחסת להליכים בענייני משפחה, והיא מוסדרת בתקנות לענייני משפחה. בחלק מהעניינים ישנה שוֹנוּת בין שתי מערכות סדרי הדין, הנובעת מטיבן של הסוגיות המהותיות שכל אחת מן המערכות נועדה להסדיר; ובחלק מהעניינים ישנו דמיון בין שתי מערכות סדרי הדין. למעשה, תקנה 1 לתקנות לענייני משפחה אף קובעת כי: "תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכים בבית משפט לענייני משפחה בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה". כפי שיובהר בהמשך, הוראה דומה מופיעה גם בפתח פרק הערעור בתקנות לענייני משפחה.

8.

נקודת המוצא לבחינת השאלה המתעוררת בהליכים שבכותרת היא לשון התקנות לענייני משפחה, המסדירות את המועדים להגשת ערעור ובקשת רשות ערעור בהליכים שמקורם בענייני משפחה (ראו, למשל, ע"א 8622/07

רוטמן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 34 (14.5.2012); בג"ץ 6536/17

התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל , פסקה 30 לחוות דעתה של כב' השופטת א' חיות

(8.10.2017)). התקנות הרלוונטיות לעניינו הן תקנות 46-44 לתקנות לענייני משפחה. תקנות אלה פותחות את סימן ז', העוסק בסדרי הדין הקשורים בערעור על הליכי משפחה. למען הנוחות יובא נוסח התקנות במלואן:

"44. תחולה

פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי יחול על כתב ערעור בענייני משפחה אם הוראותיו אינן סותרות סימן זה, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן.

45. מועדים

(א) המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה הוא ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא פסק הדין.

(ב) המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, על החלטת בית משפט מחוזי בערעור או בבקשת רשות לערער, על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה, לפי העניין, הוא שלושים ימים מיום שהומצאו למבקש.

(ג) המועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט או החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה ההחלטה .

(ד) תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול .

46.תשובה בכתב לערעור

(א) הורה בית המשפט שלערעור או בית משפט לענייני משפחה לפי העניין, על הגשת תשובה בכתב לערעור כאמור בתקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, תחול תקנה 140 בדבר תשובה בכתב והשלמה לסיכומים בכתב בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1) תשובה לערעור על פסק דין שהוגש לפי תקנה 45(א), תוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים;

(2) תשובה לבקשת רשות לערער שהוגשה לפי תקנה 45(ב), תוגש בתוך שלושים ימים;

(3) תשובה לערעור שהוגש לפי תקנה 45(ג), תוגש בתוך חמישה עשר ימים מיום המצאת החלטת בית המשפט." (ההדגשות הוּספו)

סימן ז' לתקנות לענייני משפחה נפתח בהפניה לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 44 קובעת כי פרק י"ז לתקנות סדר הדין האזרחי יחול על כתב ערעור בענייני משפחה " אם הוראותיו אינן סותרות סימן זה, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן ". פרק י"ז הנ"ל לתקנות סדר הדין האזרחי מסדיר את ההוראות השונות החלות על הליך ערעורי אזרחי (ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור), ובהן אופן הגשת ההליך והמסמכים שיצורפו לו, הגשת תשובה, אופן הדיון בהליך הערעורי ועוד. החלת פרק י"ז לתקנות סדר הדין האזרחי על הליכים ערעוריים בענייני משפחה כפופה, אם כן, לשלושה תנאים: הראשון , התחולה תיעשה בשינויים המחויבים. השני , החלת התקנות נעשית בשים לב לשינויים שנקבעו בתקנות לענייני משפחה. והשלישי , ניתן להחיל את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי רק ככל שאין סתירה בינן לבין הוראות פרק הערעור בתקנות לענייני משפחה. במילים אחרות, תקנה 44 מורה כי לצד התחולה הכללית של פרק הערעור הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, גוברים השינויים המיוחדים שנקבעו בתקנות לענייני משפחה.

9.

מהם השינויים שהוחלו בתקנות לענייני משפחה? התקנה המרכזית הרלוונטית לעניינו היא תקנה 45, אשר קובעת הוראות שונות מאלה הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי ביחס למועדים להגשת הליכים ערעוריים. המועדים שנקבעו בתקנה 45 לתקנות לענייני משפחה הם מועדים קצרים מאלה הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. כך, המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה הוא 45 ימים; המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 30 ימים; והמועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט או החלטת רשם ההוצאה לפועל הוא 15 ימים. בדומה, תקנה 46 לתקנות לענייני משפחה מסדירה את המועדים להגשת תשובה להליך הערעורי באופן שתואם את המועדים להגשת ההליך הערעורי. כך, התקנה מורה כי תשובה לערעור על פסק דין תוגש בתוך 45 ימים, בדומה למועד להגשת ערעור על פסק דין. תשובה לבקשת רשות ערעור תוגש בתוך 30 ימים, בדומה למועד להגשת בקשת רשות ערעור; ולבסוף, תקנה 46(א)(3) קובעת כי תשובה לערעור על החלטת רשם תוגש בתוך 15 ימים, בדומה למועד להגשת ערעור על החלטת רשם.

בשונה מן המועדים שנקבעו בתקנות לענייני משפחה, תקנות סדר הדין האזרחי קובעות מועד אחיד של 60 ימים להגשת ערעור על פסק דין או על החלטה אחרת. כלומר, בתקנות לענייני משפחה נקבעו באופן מפורש מועדים שונים מאלה שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי. על מנת להתיר כל ספק בעניין זה מוסיפה וקובעת תקנה 45(ד) לתקנות לענייני משפחה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי – אשר קובעת כי המועד להגשת הליך ערעורי הוא 60 ימים – לא תחול בהליכי משפחה. שילוב התקנות 44 ו-45(ד) מלמד, אפוא, כי בסוגיית המועדים נקבעו הסדרים מיוחדים בתקנות לענייני משפחה. על כן, הואיל ותקנות סדר הדין האזרחי חלות בענייני משפחה רק ככל שהן אינן סותרות את ההוראות שנקבעו בתקנות לענייני משפחה, המסקנה היא כי בכל הנוגע למועדים להגשת הליכים ערעוריים יחולו ההוראות המיוחדות שנקבעו בתקנות לענייני משפחה, ולא ההוראות שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי.

10.

המבקשת טענה כי מבחינה לשונית תקנה 45(ג) – הקובעת מועד הקצר של 15 ימים – מתייחסת למועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט (או החלטת רשם ההוצאה לפועל). לשיטתה, יש לפרש את המונח בהתאם להגדרה של "בית המשפט" הכלולה בסעיף ההגדרות בתקנות לענייני משפחה. לפי סעיף זה, "בית משפט" הוא: "בית משפט לענייני משפחה [...] או בית משפט שלום כשהוא דן בתובענות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה". לטענת המבקשת, בנסיבות אלה יש לקבוע כי תקנה 45(ג) חלה רק במקרים שבהם מדובר בהחלטה של רשם בית משפט לענייני משפחה, ואינה חלה בערעור על החלטה של רשם של בית משפט אחר – אשר לגביה יחולו המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

11.

על פני הדברים, הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת יכולה למצוא עיגון בלשונה של תקנה 45(ג). עיון בתקנה זו מעלה כי היא אכן מתייחסת בכלליות למועד להגשת ערעור על החלטת "רשם בית המשפט", מבלי לבאר לאיזה בית משפט הכוונה (וזאת, בניגוד לתקנות 45(א) ו-45(ב) המתייחסות במפורש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית המשפט המחוזי). שילוב האמור בתקנה 45(ג) עם הגדרת "בית משפט" בסעיף ההגדרות שבתקנות לענייני משפחה אכן מעלה כי בהיעדר התייחסות מפורשת לבית משפט אחר, לכאורה הוראת המועדים הקבועה בסעיף תחומה להחלטת רשם של בית משפט לענייני משפחה ולא להחלטה שניתנה על ידי רשם של בית משפט אחר (וזאת, על אף שראוי לציין שסעיף ההגדרות מתייחס ל"בית משפט" ולא לבית ה משפט, כאמור בתקנה 45(ג)). לכך יש להוסיף כי בדברי ההסבר לתקנה 45 בטיוטת תקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: דברי ההסבר ) צוין כי "ערעור על החלטות רשם בית המשפט לעניני משפחה או החלטות רשם ההוצאה לפועל כאמור בתקנה 45(ג), יוגש בתוך חמישה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה, בשים לב שלא מדובר בפסק דין שמסיים את ההליך" ( דברי ההסבר , עמוד 83). על כן, פרשנות המבקשת מתיישבת עם לשונה של תקנה 45(ג). ואולם, אין בעניין זה כדי להוביל בהכרח לקבלת עמדתה של המבקשת. זאת, כיוון שאין להגביל את הבחינה הלשונית לתקנה 45(ג) בלבד, אלא יש להוסיף ולבחון גם את האמור בתקנה 45(ד) לתקנות לענייני משפחה. תקנה זו קובעת, כאמור, כי "תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול". כלומר, בגדרי התקנה המתייחסת למועדים השונים להגשת הליכי ערעור בענייני משפחה ראה מתקין התקנות לכלול הוראה מפורשת על כך שהמועדים להגשת הליכי ערעור בעניינים אזרחיים לא יחולו. מדובר בהוראה כללית שאינה מוגבלת להחלטה של מותב כזה או אחר או ערכאה כזו או אחרת, אלא נועדה לחול על כל הליך ערעורי שתקנה 45 מתייחסת אליו.

12.

במצב דברים זה, דומה כי לשון החוק יכולה לשאת את שתי הפרשנויות, ועל כן, ניתן לבסס את ההכרעה ביניהן על יסוד התכלית של קביעת המועדים בגדרי התקנות לענייני משפחה. לגישתי, עיון בתקנה 45 בכללותה, כמו גם בדברי ההסבר לתקנה זו בטיוטת התקנות, מלמדת כי מתקין התקנות ביקש לקבוע מועדים קצרים להגשת הליכים ערעורים בענייני משפחה. כך, בדברי ההסבר לתקנה 45 נכתב במפורש כי: " מוצע לקבוע מועדים קצרים יותר להגשת ערעור בענייני משפחה " (שם, בעמוד 83). כלומר, על אף שלכאורה ניתן היה להצטרף לרפורמה שנקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי, ולקבוע מועד אחיד של 60 ימים להגשת הליך ערעורי, הוחלט במודע לקבוע מועדים קצרים ומתוחמים יותר. לא זו אף זו, מתקין התקנות לענייני משפחה אף מצא לנכון ליצור מדרג במועדים להגשת הליכים ערעוריים. המדרג מפורט בתקנות בסדר יורד, כלומר, המועד להגשת ערעור בזכות עומד על 45 ימים; המועד להגשת רשות ערעור עומד על 30 ימים; והמועד לערעור על החלטת רשם עומד על 15 ימים. קביעת מועדים קצרים מלמדת על כך שמתקין התקנות ראה חשיבות בסיום מהיר של הליכים ערעוריים בענייני משפחה. לשם הדגשת עניין זה הוחרגה ההוראה המתייחסת למועדים להגשת ערעורים בהליכים אזרחיים. בכך יש כדי ללמד על כך שמתקין התקנות ביקש לקבוע הוראה פרטנית וייחודית להליכים בענייני משפחה – שאינה אחידה ומשתנה בהתאם לסוג ההליך הערעורי.

13.

זאת ועוד; קבלת העמדה הפרשנית של המבקשת תיצור אנומליה בין המועדים השונים להגשת הליכים ערעוריים. כך, לפי עמדת המבקשת המועד להגשת ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי הוא בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה. ואולם, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי יעמוד על תקופה קצרה יותר של 30 ימים. המבקשת לא הניחה תשתית מהותית להצדקת ההבחנה כאמור. ואכן, ספק רב אם ניתן לומר שנדרש פרק זמן ארוך יותר להגשת ערעור על החלטת רשם על פני ערעור על פסק דין המוגש לבית המשפט המחוזי או בקשת רשות ערעור המוגשת לבית המשפט העליון.

14.

במכלול הטעמים, אם כן, לשונה של תקנה 45 בכללותה, בשילוב עם התכלית העולה מן התקנות לענייני משפחה, מובילים למסקנה כי המועד המקוצר להגשת ערעור על החלטת רשם צריך לחול גם על החלטות של רשם בית המשפט העליון בהליך ערעורי שמקורו בבית המשפט לענייני משפחה.

15.

ניתן לטעון כי יש להבחין בין הליך בענייני משפחה במובנו "הצר" לבין הליך "נלווה" של בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. במובן זה יטען הטוען כי ההליך ה"נלווה" אינו מהווה הליך בענייני משפחה, ועל כן, אין להחיל עליו את המועדים המקוצרים הקבועים בתקנות לענייני משפחה. לטעמי אין לקבל טענה זו. גם אם ההליך של הארכת מועד הוא הליך שנלווה להליך העיקרי, אין לנתק בין השניים. כך, ככל שמטרת מתקין התקנות הייתה לקדם בירור מהיר של המחלוקת, אין סיבה שלא להחיל את ההיגיון האמור גם על בקשה להארכת מועד – שהיא אמנם נפרדת מההליך העיקרי, אולם תלויה וקשורה להליך זה (ראו, בדומה, ע"א 6898/08 פלוני נ' פלונית (21.1.2009); ע"א 3529/22 פלוני נ' פלונית (17.7.2022 )). בנוסף לכך, לעיתים יכולה ההכרעה בהליך הנלווה להיות מושפעת מהעובדה שההליך "העיקרי" עוסק בענייני משפחה. כך, למשל, נמצא בעבר שהעובדה שבקשה להארכת מועד מתבקשת בנוגע להליך שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה בעניין אימוץ מצדיקה גמישות מסוימת בהחלה של סדרי הדין (ראו , למשל, בש"א 94/19 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.2.2019)); ובדומה, נמצא כי כאשר ההליך מתייחס לסוגיות הנוגעות לקטינים ויש בו להשפיע על טובת הילד, קיימת הצדקה להפעיל רגישות בהחלת אמות המידה הנוגעות להארכת מועד (ראו, בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני (21.4.2010)). על כן, ספק אם ניתן וראוי ליצור הפרדה בין סוגי ההליכים, באופן המצדיק את קבלת עמדת המבקשת. מה גם שהבחנה כאמור תיצור אנומליה מן הסוג עליו עמדתי לעיל, ולפיו המועד להגשת הליך ערעורי על החלטה בבקשה להארכת מועד יהיה ארוך יותר מהמועד להגשת הליך ערעורי על ההכרעה לגופה.

16.

במכלול הטעמים שלעיל, סבורתני כי המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה בהליך שמקורו בבית משפט לענייני משפחה עומד על 15 ימים, כאמור בתקנה 45(ג) לתקנות לענייני משפחה. בנסיבות אלה, הואיל והמבקשת הגישה את הערעור בחלוף 27 ימים מהמועד שבו הומצאה לה החלטת הרשמת, בדין נדחה הערעור מן המרשם. על כן, דין ההשגה להידחות.

17.

כאמור, המבקשת הגישה במקביל גם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. המבקשת טענה לעניין זה כי אף אם טעתה בסברתה שהמועד להגשת ערעור הוא 60 ימים, מדובר בטעות סבירה. המבקשת הוסיפה עוד כי המשיבים לא הסתמכו על סופיות ההליכים כיוון שממילא מתנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית המשפט לענייני משפחה הקשור לזכויות העיזבון, והם ידעו על כוונתה להגיש ערעור על ההחלטה האמורה בעקבות הודעה שמסרה המבקשת לבית המשפט שם.

18.

דין הבקשה להתקבל. לשם הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרשים טעמים מיוחדים (תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). הגם שלא ראיתי לקבל את עמדתה העקרונית של המבקשת באשר למועד להגשת הערעור על החלטת הרשמת, לא מצאתי כי עמדת המבקשת הייתה בלתי סבירה נכון למועדה באופן שאינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. לפיכך, במכלול נסיבות העניין, לרבות טענת המבקשת כי המשיבים ידעו על כוונתה להגיש ערעור, מצאתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. זאת, מבלי להידרש לסיכויי הערעור לגופו.

19.

אשר על כן, המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבש"א 7643/21 (כב' הרשמת ש' עבדיאן ) מוארך עד ליום 4.9.2022. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח.

במכלול נסיבות העניין ולנוכח התוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.